‏הצגת רשומות עם תוויות Andres Serrano. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Andres Serrano. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 2 באפריל 2014

Andres Serrano at the Israel Museum


I came prepared for this one. I came all ears - an american arist came all the way to Jerusalem - how long can be the way for me to one of my favourite museums?

I would drive miles for an artist's talk in a gallery, at a museum.

I entered the hall 10 minutes after the event had begun.  I was a bit late - but still could find some free seats - good places to see and hear the artist.  

Serrano spoke about his early childhood in New York, back in the fifties. He is half  Honduran, half Afro-Cuban, and was raised as a strict Roman Catholic. 

He first presented artistic works in the eighties. One of the many series he created was titled  Dread Black - it consisted of models who came to his studio to be photographed. Serrano is very intersted in the black and white theme.

The works are not completed unless you read the title - milk-blood, for example. Yet, all through his talk he consistently declares -  an artist  has no control over the viewer. Every work is always open to  many interpretations. The works are full of criticism, yet they are very precise.




יום שני, 3 במרץ 2014

Andres Serrano, הרצאת האמן במוזאון ישראל

הגעתי מתנשמת ומתנשפת.  הנסיעה מתל אביב לירושלים מעולם לא היתה כל כך מהירה. לא ראיתי משוריינים, לא שקדיות, לא אורנים שרופים או מלבלבים. חיכתה לי הרצאה מפי האמן Andres Serrano. לא ממש הכרתי את עבודתו. אבל השם צלצל לי מוכר, ואין  מקור מידע אמין יותר, בסיסי יותר, ראשוני יותר מפיו של האמן על עבודתו. יש אמנים שיודעים לדבר על העבודות שלהם. יודעים לצחוק על עצמם, לעניין את הקהל, להיות קשובים לשאלות, גם אם הם ממש לא עונים עליהן, מודעים לזמן הקשב האופטימלי, כזה הוא סראנו.

סראנו מראה סדרות של עבודות מתקופות שונות, החל משנות ה-80. בראשית דרכו האמנותית הוא מרבה לעסוק בצילום דמויות אותן הוא מצלם בסטודיו שלו. דמויות של גברים כהי עור עם הפירוש הדו משמעי - Dread Black -  שנאת זרים, שנאה גזענית של שחורים. תוך כדי הדברים אני מבינה שהפרשנות לעבודה, גם של האמן, משתנה עם הזמן. סראנו מציין בבהירות - כל עבודה פתוחה לפרשנות - זה שהוא רואה בעבודה דבר אחד לא אומר שהצופה יראה בה בדיוק את אותו דבר. העיסוק בגוון העור, בצבע - מעסיק אותו בכל העבודות מראשיתן. בעיקר המשחק של שחור-לבן שמלווה במשחקי מילים בכותרות העבודות. milk-blood.


עבודות כמו שאני אוהבת - ביקורתיות, בלי לפגוע - כותרות רב משמעיות. סראנו מספר על השבר שלו עם הצילום, שקרה באמצע שנות השמונים.  סראנו  מצלם גופות, מהן עובר  לעבוד בדם, חלב, הפרשות שתן, גללים - ואז הוא אומר, זה היה הגבול שלו. לכל אמן יש גבול  רק צריך להגדיר אותו, להבין בדיוק איפה הוא נמצא, מתי אנחנו נתקלים בו - ואם אנחנו הולכים לחצות אותו.