יום שישי, 19 בינואר 2018

דן אלון - חיים של אחרים



דן אלון, אמן ישראלי שהתגורר בנעוריו בנתניה, עושה היום את זמנו בין ברלין לישראל ומקבל מלגות שהות (רזידנסיס) ברחבי אירופה. את דן  הכרתי  בלימודי ההמשך במדרשה. בחור שנון, מצחיק, נדיב ורציני. אמן אמיתי.

אחת העבודות הראשונות שלו שראיתי, היתה דווקא כזו שלא נכחתי בה, אבל ראיתי תיעוד ושמעתי אודותיה. דן הסתובב עם מדי גנרל בג'יסר א-זרקא, מוקף בתלמידים מהתוכנית ללימודי המשך. מדים כתומים, מחוייטים ומקושטים בכל סמל אפשרי. הוא בא לעשן נרגילה בבית קפה.

בפרויקט הגמר שלו במדרשה, אותו הציג בירקון 19 בשנת 2014, דן הפך שוב לגנרל, תחפושת שהפכה לאלטר אגו שלו, בפתיחת התערוכה ליווה אותו קול תרועה - המתופף עוצי צימרינג הלך אחריו עם סנר ותופף.

פרויקטים נוספים של גנרל, אותו הוא עושה באופן תדיר, הציג דן בונציה, כפי שניתן לראות בצילום, דן שוכב בחלל צפוף וצופה בגנרלים בטלויזיה. גם כשהוא לא גנרל הוא מזדהה עם אחד כזה. דן דואג לעצמו לאוכל ושתיה ומחליט מהו פרק הזמן שיבלה בחלל שבנה לעצמו.



CAOS GALLERY, Venice
צילום: יח"צ


בתערוכה בלונדון דן הפך לדמות אחרת היושבת בגלריה עם לפטופ, משוחח וצופה בסרט.

תערוכה בלונדון, במסגרת NAHMAD PROJECTS
צילום: Benedict Johnson



פרט מתוך Thomas Sankara



יום שני, 8 בינואר 2018

שי-לי עוזיאל, רכבת תחתית, זוכה פרס רוזנבלט לאמנות חזותית, אוצרת: אורלי הופמן

הגעתי לתערוכה בשבת האחרונה, ביומה האחרון. כמה שעות לפני הפירוק. אחרי שכולם כבר היו והלכו.

הקלקר שעל הרצפה כבר היה אמנות שמשתנה עם הזמן. מסוג העבודות שדורשות מהאמן להתיחס לצופה - relational aesthetics. את המושג טבע האוצר הצרפתי ניקולא בוריו בשנות התשעים.  המושג מתאר את הנטייה ליצור אמנות המבוססת או מושפעת מיחסים בין בני אדם והנסיבות החברתיות שלהם.

הקלקר שעל הרצפה כבר ספג את עקבות המבקרים בתערוכה, ומהם היו רבים. יש שבאו בנעלי עקב והשאירו חורים בקלקר, יש שבאו בנעליים שטוחות אך כבדות. כך הלכתי כמו בלשית, אחרי הצעדים. כמו ילד שרודף אחרי עקבות בחול. בעצם, חשבתי לעצמי, כבר כשרצתי במדרגות למעלה מתוך סקרנות, כבר בפעולה זו היתה חוויה המתיחסת לצופה. היה ניגוד בין הריצה למעלה לרכבת התחתית.

התעכבתי בתערוכה כשעה. הלכתי לאורך הקרונות החשופים, הבנויים מעצי אורן המחוברים זה לזה. כל קרון זימן לי הפתעה אחרת, פסל אחר שעבר שינויים בידי האמן. יש והחפץ עבר שינוי בפני עצמו ויש שהחפץ חובר לחפץ אחר. החיבור, יוצר הקשר חדש. אופן החיבור עצמו (דבק חם, בורג או נייר דבק) הוא חלק מהאמירה של האמן.





מראה הצבה




לצידי הקירות התעכבתי ליד פסל השווארמה, עבודה משנת 2011.

שווארמה 3 (2012), עץ דבק חם ופוליאסטר



היתי בתערוכה לפני כחודש. היא עדיין פועמת בי. אני עדיין מגלה אותה מחדש בכל מבט, בכל זוית. זו תערוכה שונה מתערוכות ציור או פיסול שהכרתי עד היום, כאלה "פוטוגניות", נעימות למבט וקלות להעברה דרך המחשב.


מקצה הקרון האחרון, אליו כאמור הגעתי לאחר זמן מה, בקעה עבודת סאונד של האמן. בעבודת הסאונד, העשויה בשכבות רבות, אנו עדים לתהליכי העבודה של האמן משיחות שהוא מנהל עם מוכרים ומוכרות לצורך קניית והזמנת חומרים לתערוכה. האמן מתקדם לרחוב, שומעים צפצפות של מכוניות ונגינת הפסנתר מתחזקת. איש אחד קורה בלי הפסקה "צדקה, צדקה".

שי-לי הגיע לתחנה


כך גם הצופה שהקדיש לתערוכה את תשומת הלב הראויה לה.