את הצייר בעז נוי הכרתי רק דרך הפייסבוק. על ציורו 'סמטה לילית' כתבתי בערך לפני שנה. האמן מתגורר בחיפה ומתאר את נופיה בצבעי שמן, בקומפוזיציות, כתמי צבע ופרספקטיבות שתמיד מושכות את עיניי.
הפעם בחרתי לכתוב על הציור טיפול זוגי.
 |
| טיפול זוגי, שמן על פשתן, 2018 גודל - 90 על 60 סמ' |
הפורמט, בדומה לסמטה לילית, הוא פורמט אנכי. כפי שכתבתי ברשומה על הציור ההוא, יש לי חולשה לפורמט אנכי בציור. כנראה שזו האהבה לציור היפני. או לנושא שהתחלתי לפתח בלימודי ההמשך במדרשה - צר-ארט. כל מה שצר באמנות. זה בניגוד לחברה הרחבה - זו שמתענינת מאז הפס הרחב, מושג ישן אמנם, בטלויזיות רחבות, וכדומה. ואולי זה קשור גם למונח ראיה רחבה.
הציור, באופן מסורתי וגם כאן, בטיפול זוגי, נחלק לשלושה מישורים. קדמי-תחתון, ביניים-אמצעי ואחורי-עליון. אני קוראת את הציור מלמטה למעלה. שטח שחור/חום כהה אטום לחלוטין מושך את עיניי למעלה, למה שאני רואה מעליו. שם אני מגלה פני שולחן ועליהן - שתי כוסות מלאות בחציין. באחת משקה שחור (קפה?) בשניה משקה צלול (מים?). במישור העליון, האחורי, מדף עם בדי ציור שנראה במלואו ומעליו מדף נוסף, עליו רואים את הבדים רק בחלקם. הטיפול המדוייק הזה במישורים, ובמיוחד במישור העליון, הוא הקסם הראשון של הציור. מכהה לבהיר, מסתום לצלול. במשור העליון אנחנו רואים חלוקה אופקית שלו, לשני מלבנים לא שווים בגודלם. התחתון גדול יותר. "טריק" שמותח את הציור אל מעבר לגבולו העליון. אנחנו משלימים בראש את הבדים החתוכים.
זו קריאה אחת של הציור.
בקריאה אחרת, זו שקרתה לי במפגש עם הציור על מסך המחשב, קודם תפסו אותי שתי הכוסות. הקפה והמים. ישר נזכרתי בשיר הצרפתי "ארוחת בוקר" של ז'ק פרוור, שיר שמתחיל במילים Il a mis le café dans la tasse - אחד השירים הראשונים שלמדתי בצרפתית בנערותי. מגישה לכם אותו כאן. לדוברי הצרפתית - כאן. השיר מעביר קשר זוגי קשה ומורכב, הדמות האקטיבית מכינה לעצמה קפה באדישות, בקור, חוזרת על פעולות שכנראה עושה כל בוקר, בשגרה, ואז יוצאת. הדמות הצופה, הפסיבית, הדובר של השיר - הוא מתבונן ומגיב בתנועות גופו העדינות, עד שמגיע לבכי בסוף השיר, כשהגיבור של השיר יצא החוצה. נחזור לשם הציור - טיפול זוגי -המתיחות שעוברת בשיר בין שתי הדמויות, הפסיבית והאקטיבית, המתבוננת והפועלת, עובר גם בציור. הזוג של פרוור נזקק ודאי לטיפול זוגי כדי לחזור למערכת יחסים? או לסיים אותה? זה זוג במשבר. אצל בעז כוסות הזכוכית "מדברות" את הטיפול הזוגי כבר בהיותן האנשה לשתי דמויות.
