יום רביעי, 14 באוגוסט 2019

צילום של אברהם אילת, רחוב מסדה בהדר, חיפה


 



זה זמן מה שאני עוקבת אחר הצילומים שהאמן אברהם אילת מעלה לפייסבוק. הם מייד תופסים את עיניי. הצילום למעלה הוא אחד מתוך סדרה שיצר האמן במשך 10 שנים, בין 1982 עד 1992. כל יום היה יוצא מהסטודיו כדי לנוח מהציור. הנושאים, אומר האמן, השתנו ללא תכנון מוקדם.

אני מזדהה עם הרבה מן הכתוב. גם אני, כציירת, החלפתי נושאים ללא תכנון מוקדם. לא יכולתי לצייר לפי תכנון. צרוב בזכרוני משפט שאמרה לי מורתי לקרמיקה לידיה זבצקי בבצלאל- "אם את יודעת איך תצא היצירה בסוף, אז למה לעשות אותה?" כמו כן, אני מזדהה עם ההתמדה של האמן במעשה הציור. גם אני ציירתי באותו סטודיו מעל 10 שנים. כל יום. 

ואז אני מגלה את הצילום הזה. רחוב מסדה. והצילום הזה, כמו האחרים של האמן, תפס את עיניי מייד. זה צילום של צייר. 

אקרא את הצילום מלמטה למעלה. צמחיה כהה ובמרכזה עץ דקל בגווני אפור כהה נמצא במישור הקדמי של הציור. זה שאנחנו נכנסים דרכו לקומפוזיציה. קצוות כפות הדקל פורצות בעדינות וחודרות לעננים שבמישור האחורי ולבנין שבמישור הביניים. אלכסון חד חותך את הפורמט לשתי צורות מנוגדות - כהה ובהירה, דחוסה ואוורירית.  האלכסון מתחיל בעץ גבוה שחתוך משמאל ויורד לאורך המבנה עד הצמחיה. במישור האחורי, כאמור, עננים. אלה בהירים וגדולים ברובם, ובחלקם העליון כהים - סוגרים את הקומפוזיציה בכהותם, המשתווה לכהות הבנין.  

לבסוף, המרקמים השונים - צמחיה, מבנה ועננים - מעשירים את המערך הצבעוני של הכתמים. 


יום חמישי, 1 באוגוסט 2019

"מעידות בעמק המוזרות" על מבחר עבודות בתערוכה שאצרה חן תמיר ומוצגת במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב - מוצגת עד 7.9.19

התערוכה המתפרסת על שלוש קומות הגלריה. שם התערוכה ריתק אותי "מעידות בעמק המוזרות". מהו "עמק המוזרות" ומהן ה"מעידות" שיש בו?

בחלל הראשון אליו נכנסתי, בקומת הכניסה, ריתק אותי מרחוק מה שנראה כמו ציור של האמנית דרור כרמי. לא הכרתי את האמנית ואני תמיד שמחה לגלות אמנים שאני לא מכירה. כמו להכיר זמר חדש. פתאום נפתחת לך זווית ראייה חדשה על העולם. קראתי על טכניקת העבודה. מה שנראה מרחוק כמו ציור הוא הדפסת פיגמנט ארכיוני. הדימוי נוצר (ציטוט מהקטלוג) "בשילוב של צילום וסריקה שבאמצעותה סורקים מבנים או אוביקטים". ההסבר בקטלוג כתוב בשפה ברורה והטכניקה יצרה עבודה מרתקת. 






המשכתי לסייר. בקומת הביניים היו שתי עבודות שתפסו את עיני. נמרוד גרשוני, שגם אותו לא הכרתי, מציג את העבודה "קודקס א - אני אוהב לישון". זו הצבת וידאו ומדיה מעורבת. העבודה מורכבת ממסך קטן ומעמדה שנראית כעמדת של איש סאונד. הוידאו שרואים נערך מחדש בזמן התערוכה תוך כדי שימוש באפקטים ומניפולציות בלייב אקשן. שוב, הסבר ברור ונהיר יש בקטלוג התערוכה, שניתן לכל אחד בכניסה לתערוכה וכדאי להצטייד איתו כשמסיירים בה. 





עוד בקומה השנייה עבודה של האמנית מירי סגל. שם העבודה "להיות מירי סגל". הצופה מוזמן לעמוד מול הדימוי של האמנית ולעוות את פניו. פני האמנית משתנים בהתאם.






מירי סגל עמדה בראש התכנית ללימודי המשך במדרשה, תכנית שהצטערתי מאוד לשמוע שנסגרה זה עתה. כשלמדתי בתוכנית במדרשה, אחד האמנים שהגיעו לביקור היה וואליד בשטי. בין המושגים שלמדתי היה " relational aesthetics" . אתסטיקה יחסית. אסתיקה שאינה אבסולוטית אלא משתנה עם קריאת העבודה על ידי הצופה ואף השתתפותו בה. 

התערוכה מוצגת עד תחילת ספטמבר ובקטלוג מתוארים אירועים שמתקיימים בה.