יום שני, 13 ביולי 2026

אבי סבח, פעם, 27.6-27.8.26, משכן האמנים הרצליה, אוצרת - טלי בן נון

 


ניירות קטנים, קטנטנים בחלקם תלויים על קירות הגלריה. מתוך כתמים שחורים בוקעים דמויות, נופים וחלקי דמויות. הטכניקה מסקרנת - האמן מורח את הניירות בצבע שמן שחור וכשהוא מתייבש לחלוטין הוא מצייר בצבעי מים ובעפרונות. 


בציור המופיע כאן פעורה מעין עין גדולה בחלק העליון של הנייר. העין מביטה על דמות אישה זעירה היושבת על דמות גדולה יותר, גרוטסקית באופייה. נדמה שהדמויות והעין נוצרו על ידי מחיקת צבע השמן השחור מעל הנייר. טכניקה זו מזכירה עבודה בפחם - בה מכסים את כל הנייר בפחם ואז מוחקים את נושא הציור - הפוזיטיב הוא למעשה הנגטיב. ניתן להבחין בקומפוזיציה בשני אלכסונים - האלכסון של העין והאלכסון הנוצר משתי הדמויות. שני האלכסונים מקבילים זה לזה ויוצרים תנועה. 


שם התערוכה "פעם" מופיע על אחד מהציורים. הוא מרמז על עבר, היסטוריה, ואולי שכבות - כפי שהציורים  עשויים שכבות. 



יום שבת, 6 ביוני 2026

שערי האוויר חסומים בדלתיים, אירית אברמוביץ בגלריה בנימין, אוצרת - שגית זלוף נמיר

נכנסתי לגלריה בנימין וקיבל אותי קיר גדול, עליו נראים ממעוף הציפור מבנים, צמחים, חומרי בניה, חוט חשמל ובמרכז - עמוד חשמל. מעמוד החשמל יצא חוט אחד לרצפת חלל הגלריה - ממשיך את הסצנה שעל הקיר לחלל שבו נמצא הצופה. המבנים נראים מלמעלה, ואילו חלק מהעצים שליד בריכה נראים מהצד. נזכרתי מיד בציורי בריכות במצרים העתיקה - 

מידי פעם עוברות סיסיות על המסך, מידי פעם חולף מסוק - כל אלה מופיעים כצלליות שחורות. יש תחושה של חוסר יציבות וסכנה, הכל ארעי. בטקסט היפה של האוצרת המלווה את התערוכה ניתן לקרוא ש "הסטת המבט שמבצעת אברבמוביץ באמצעות המצלמה מהדהדת את מושג ה"פרפסקטיבה האנכית" שטבעה התיאורטקנית חיטו שטיירל". הפרספקטיבה האנכית פירושה אובדן העוגן הבטוח בעידן המודרני.

המסוק והציפורים - עלולים להתרסק על חוט החשמל. המיצב עוסק במונח "בית" וכשמבחינים בציפורים הנודדות, עולה המחשבה שהן ההפך הגמור ממקום קבוע. ציפורים אלה מבלות את רוב חייהן באוויר. 

אברמוביץ יצרה את תצלומי האוויר בעצמה מתוך רחפן או דאון בעמק יזרעאל. 



בצידו השני של החלל מונח חצי כדור כתום. זהו כדור סימון אווירי, שמופיע גם בעבודה הגדולה שעל הקיר ממול. תפקיד הכדור לסמן לטייסי מסוקים להזהר מחוטי חשמל.