‏הצגת רשומות עם תוויות רו ארט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רו ארט. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 באוקטובר 2017

ירון אתר: שיריון, אוצרת לאה אביר, אוקטובר - נובמבר 2017, גלריה רו ארט

בגלריה רו ארט מוצגות בימים אלה שלוש תערוכות יחיד של שלושה אמנים: דרור דאום, פהד חלבי וירון אתר. בחרתי לכתוב על עבודותיו של ירון אתר. אתר, יליד 1979 הוא בוגר בצלאל והתכנית ללימודי המשך במדרשה.

מזוין, 2017, שמן ופיגמנט על לוח עץ, 120X80 סמ'


הציור שמשך את עיניי ראשון עמד אחרון בשורה. יד מפנה אצבע. הטכניקה - צבע שהאמן מכין לבד משמן ופיגמנט על לוח עץ. הצבע רווי לפרקים - מצע הציור מבצבץ במרכז כף היד. זוהי "יד אדומה שלוחה, (ה) מתארת את המצב החמוש הטמון בתנועת הזרוע, כאשר משיכות המכחול חושפות את האנטומיה הפנימית של האיבר מבעד לשלוליות צבע אטומות" כתבה מאיה במברגר בטקסט המלווה את התערוכה. היד המזוינת לכאורה, חשופה לגמרי. הצבע האדום מרמז על דם, על פצע, על פגיעה אמיתית של כלי נשק דמיוני.

האצבע מפנה את עיני לכוס יין שעמדה על פודיום לבן.

ללא כותרת, 2017, כוס יין אדום על פודיום עץ, 90X20X20 סמ'

כוס היין שבורה. מגביע הכוס נותרה מעין קערית מלבנית ובתוכה זיכרון של יין אדום. רגל הכוס ובסיסה שלמים לגמרי. הפודיום לבן ונקי. ה"קלקול", השבירה, הלכלוך - כל אלה מרוכזים בחלק העליון של הכוס, מה שמבליט את שלמותם של הרגל והבסיס. זוהי שבירה מבוקרת.

יש קשר של פציעה בין הכוס עם היין האדום ליד האדומה, עבודות הנמצאות כאמור בסמוך זו לזו.



מזוין, מבט כללי על המיצב




על פודיום נוסף נמצאת גלויה בשחור לבן. את הגלויה, המתארת יער,  קיבל אתר מפולין. את מרכז הגלויה פוצעות מספריים המשמשים לגזיזת ציפורניים. גם פסל זה מינימליסטי באופיו אך מדויק להפליא. חיבור של שני אוביקטים - גלויה ומספריים - יוצר תחושת אלימות, פגיעה בבטן רכה. הפעולות שהאמן מבצע באוביקטים עדינות לכאורה בלבד. לכאורה - כי יש בהן מינימום פעולה המביא למקסימום עוצמה.


אני חוזרת לקיר. מתבוננת בציור אחר. זהו ציור של מיניבוס שגם הוא, בדומה ליד, עשוי במשיכות מכחול הבולטות לעין. בעוד ביד המשיכות רמזו למבנה אנטומי, הרי שכאן הן מרמזות על תנועת כלי הרכב. השילוב עם הפסלים עובד היטב בחלל, אותו חולק אתר, כאמור, עם שני אמנים נוספים.


ללא כותרת, 2016, שמן ופיגמנט על פורמייקה, 65X48 סמ'







יום שני, 10 באפריל 2017

Roni Hajaj, A Foot, Tops, curator: Leah Abir, Raw Art Gallery, Tel Aviv, 30.3-6.5, 2017, רוני חג'ג', מקסימום רגל, אוצרת לאה אביר, גלריה רו ארט



רוני חג'ג'





נכנסתי לתערוכה בערב הפתיחה והמקום המה אדם. עשרות הסתובבו בין העבודות של האמנית ילידת 1976, רוני חג'ג', בוגרת המדרשה מ 2006,  שזו לה כבר תערוכת היחיד השניה בגלריה. קדמה לקריירה האמנותית שלה, עבודתה כאוצרת במוזיאון בת ים.

התערוכה כוללת ציור על מגוון חומרים ובאופני תצוגה שונים, עבודות פיסול בחומרים ובאוביקטים מגוונים, והכל נעשה מנקודת  מבט מחודדת ומפוכחת על כל  אחד מהם.

כפי שקראתי בדף המלווה את התערוכה, שנכתב ע"י האוצרת לאה אביר, העבודה נבנתה site specific. האמנית יצרה את רוב העבודות בסטודיו, אך מכיוון שרבות מהעבודות הן הצבה של מספר חומרים, היא נדרשה לבצע הצבה סופית במקום עצמו.




צילום: לנה גומון

החיבורים בין החומרים, האוביקטים, והחומרים המקשרים בינהם מפתיעים, משעשעים, מעוררים עצב לעתים, כל מפגש יוצר תחושה שונה ואסוציאציות שונות. כך למשל, כשהתבוננתי בראשי הסוסים ושני הפטישים שצמודים אליהם, נזכרתי בעבודתה של תמר הרפז עליה כתבתי  לפני חמש שנים.
בעבודתה של הרפז הפטיש מופיע כמאיים על כד חרסינה שמסתתר מעבר לזכוכית שחורה. הצופה נדרש לעמוד בזוית מסוימת כדי לקבל את האפקט של המפגש בין שני האוביקטים, הנמצאים למעשה רחוק אחד מהשני. הגרסה של חג'ג' היא גירסה אנלוגית, אם אפשר להשתמש כאן בביטוי זה, של אותו מפגש. זהו מפגש פשוט, ללא חיבורים מיותרים, ללא פודיומים או ספוטים מסובכים. מפגש פשוט אם עם זה מורכב, שכן הוא דחוק לפינת הגלריה. מתח עצום נגרם שם בין הפטישים המאיימים לרסק באחת את ראשי הסוסים.


צילום: לנה גומון


בצמוד לקיר אחר מופיעים ציורים על מעמדים על הרצפה.

צילום: אילת אבני
התקרבתי אל אחד מהם. קווים משורטטים בצורות גיאומטריות, ניירות מודבקים - כל זה על דיקט חשוף. ארבעה כאלה צפים בחלל. כמה מילים על קולאז'. קולאז' מאפשר לאמן לעשות דברים בידיים שלו (Denis de Rougemont), על ידי גילוי התערבות ידנית הבאה לידי ביטוי בבחירה ובחיתוך. יש בהם גם מימד אפי וגם אנציקלופדי, בעוד שהתכונות הפיזיות שלהם צנועות ופשוטות ביותר*. 

צילום: אילת אבני

לפני שיצאתי תפסו את עיני שתי חבילות חימר שנותרו סגורות אך טופלו מבחוץ. נזכרתי בעבודת הכיסא הגדולה של מורתי בבצלאל, לידיה זבצקי ז"ל, שהיה בנוי כולו מחבילות חימר שלא נפתחו כלל.



לקראת היציאה חשבתי על שם התערוכה - מקסימום רגל, A Foot, Tops.
קראתי בטקסט התערוכה על הפרשנויות של לאה אביר לשם.  אין ספק שהשם מרחיב את התערוכה למחוזות חדשים, להרפתקאות דמיוניות נוספות, לא שחסרו כאלה בתערוכה עצמה. אחזור לתערוכה לבקר  ואולי להמשיך לכתוב, שכן זו תערוכה שאי אפשר לעכל בפעם אחת. 



*מתוך הטקסט של התערוכה "רק חלקים בודדים מאיתנו יגעו אי פעם באחרים", גלריה תדאוס רופאק, פריז, 30.11-19.11.2013, אוצר - טימוטה שאיו (Timothée Chaillou)