 |
| Add caption |
מבנה נטוש במרכז הקומפוזיציה המצויירת על פורמט אנכי. גג המבנה ורדרד, כך גם איזור שמתחת לחלון השחור שבצידו הימני. בצד ימין - עץ בגווני שחור-ורוד. בתחתית הקומפוזיציה - שני ענפי דקל. הימני צהבהב-ירקרק, והמרכזי - ירוק כהה. במרכז - ריבוע ירקרק בו משתקפים ענפי עץ חום ערום כמעט לחלוטין מעלים. האם זו מראה? הריבוע הזה הוא מעין ציור בתוך ציור. צבעו הירקרק לא חוזר בשום מקום, ולכן הוא ייחודי ושונה. הצבעים הדהויים בציור מתאימים לאופי המבנה - נטוש, ישן ומיסתורי.
יש בציור שני מישורים עיקריים - בראשון ענפי הדקל ובשני - המבנה והעץ שמימינו. המישור השלישי - שמיים - נותר לבן ומצומצם, למעט כתמי צבע שזולגים מגג המבנה. איזור בהיר דומה לשמיים נראה בקדמת הציור בצד ימין, על הקרקע, בין שני ענפי הדקל. שם הוא מרמז למעין שביל שמוביל אל המבנה.
האווירה הדחוסה - היעדר הנוף הפתוח או אלכסונים שלוקחים את העין פנימה והדגשת קווי המתאר של המבנה, אנכיים ואופקיים, יוצרים תחושת מחנק. מנגד - אופי הנחת כתמי הצבע מאווררת, הצבע לא דחוס אלא אקוורלי ברוב הציור. אני חושבת שזה סוד הציור - הניגוד בין הדחיסות של הנושא המצוייר לבין הכתמים הדלילים. משהו יוצר תחושה חזקה של אי נוחות. כזו הקוראת לנו להתבונן בו שוב ושוב.
כתבתי לפני שנתיים על ציור אחר של מיכל גבע, גם הוא מסתורי. גם בו הצבע שקוף. מעניין לעקוב אחר האמנית ולראות את ההתפתחות שלה כציירת. שומרת על סגנון וקו ייחודיים שלא מונעים ממנה להתפתח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה