הצגה
הקהל מתבונן. אולי שואל שאלות את האמן בזמן הפעולה. אך בזו מסתכמת ההפעלה שלו - שאילת שאלות שמפריעות למהלך ההצגה. אנחנו לא יכולים לדמיין הצגה בתיאטרון שבה קהל יתפרץ לבמה וישאל את השחקן ממה עשוי הבגד שהוא לובש. בהצגה בתיאטרון הגבול בין הקהל לשחקן הוא ברור והגדרת התפקידים ברורה. מי שעל הבמה משחק, פועל. מי שבקהל יושב, מקבל.
מיצג
הקהל מתבונן אך חלקו באירוע מורכב יותר. הוא נדרש לפעולה. לא פעולה פיזית דווקא של התפרצות לטריטוריה של האמן. פעולה של הקשבה, קשב, הזדהות או הרמת גבה. לאורך כל המיצג יש מתח. מהי "הגדרת התפקיד" של הצופה.
הקהל מתבונן. אולי שואל שאלות את האמן בזמן הפעולה. אך בזו מסתכמת ההפעלה שלו - שאילת שאלות שמפריעות למהלך ההצגה. אנחנו לא יכולים לדמיין הצגה בתיאטרון שבה קהל יתפרץ לבמה וישאל את השחקן ממה עשוי הבגד שהוא לובש. בהצגה בתיאטרון הגבול בין הקהל לשחקן הוא ברור והגדרת התפקידים ברורה. מי שעל הבמה משחק, פועל. מי שבקהל יושב, מקבל.
מיצג
הקהל מתבונן אך חלקו באירוע מורכב יותר. הוא נדרש לפעולה. לא פעולה פיזית דווקא של התפרצות לטריטוריה של האמן. פעולה של הקשבה, קשב, הזדהות או הרמת גבה. לאורך כל המיצג יש מתח. מהי "הגדרת התפקיד" של הצופה.
Relational Aethetics
את המושג Relational Aethetics, אסתטיקה יחסית, טבע האוצר ניקולא בוריו בשנות התשעים. (השתמשתי בו במספר רשומות. ניתן לעשות חיפוש בעמוד הראשי של הבלוג)
He saw artists as facilitators rather than makers and regarded art as information exchanged between the artist and the viewers. The artist, in this sense, gives audiences access to power and the means to change the world. האמנות היא מידע שעובר בין האמן לבין הקהל. האמן נותן לקהל גישה לכוח ואת האמצעים לשנות את העולם. במילים אחרות, האמנות עוברת ממצב בו האמן עומד מול הצופה והקשר בינהם הוא קשר של נותן מידע ואקטיבי - האמן - למקבל מידע ופסיבי - הצופה. האסתטיקה של היצירה כבר אינה אבסולוטית, אלא יחסית. היחס בין האמן לצופה מגדיר את היצירה. הגבולות בין השניים נסדקים.
 |
| אני צופה בעלמה שניאור |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה