 |
| A4 מיכל אורגיל, "הדף", שמן על בד, גודל - נייר |
אהבתי רבים מאוד מהציורים שהוצגו בתערוכה של מיכל אורגיל בגלריה מאיה. חלקם גדולים מאוד, אחרים קטנים. כולם גדושי צבע, עמוסי צורות. חלקן פיגורטיביות - דמויות אנשים ובעלי חיים, נופים, ואחרות מופשטות לגמרי. השילוב בין שני העולמות על אותו בד בכפיפה אחת מותיר אותנו, הצופים, עם הרבה סקרנות מול הציורים. בכל אחד מהם יחסי הכוחות בין הפיגורטיבי למופשט שונים. יש והפיגורטיבי גובר על המופשט, ויש שהיחסים בינהם הפוכים. כך או כך, העין נמשכת קודם כל לפיגורטיבי. הפיגורטיבי (דמות או נוף) הוא העוגן של הציור. נקודת המוצא שלו. שם מתחיל הנראטיב.
בציור למעלה דמות כפופת רגליים שידיה פשוטות קדימה מרחפת באוויר, נהדפה אל הרקע השחור. בין אם זה כסא או כתם שחור מופשט, הדחיסות של הצבע והכהות שלו מושכים באופן מובהק את העין לצד שמאל. אנו רגילים לקרוא ציורים משמאל לימין. כך גם נקרא ציור זה - הדמות היא נקודת הכניסה שלנו לציור, לסצנה. היא מכוונת בידיה, ראשה וברגליה לעבר חריטות גסות החושפות רבדים עמוקים יותר בציור. חריטות שהדפו את הדמות שמאלה. אחרי התבוננות ארוכה בחריטות, אני מנסה לפענח אותן. אני מבחינה בשתי חריטות ארוכות שיוצרות מעין רגליים דקיקות. בדמיוני - אני רואה דמות שנוצרת מהחריטות המופשטות. היחסים בין הדמות משמאל לחריטות שמולה, במרכז הבד, הם נושא הציור. בצד ימין כתם כחול, יתכן ים או אגם. מעליו כתמים ירוקים, ומעליהם - כתם אחד כתום. נדמה כי הכתם הזה מחזיק את כל צידו הימני של הציור.
מבחינה צבעונית יש כאן שימוש מעניין בצבעים משלימים. הכתום-כחול בצד ימין, האדום-ירוק בצד שמאל. (החולצה של הדמות אדומה, ומאחוריה ועל ראשה כתמים ירוקים). הכתם הלבן שעולה מהידיים מדגיש את הדמות, ומהווה ניגוד לכתם השחור. חלקו העליון של הציור סוער בצבעים ובצורות. חלקו התחתון רגוע יותר - יש שלושה איזורי צבע יציבים וברורים - משמאל לימין: שחור, ורדרד, כחול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה