אור בוקע מחריץ שבתחתית הדלת.
אני פותחת את הדלת לאט.
אבן, שמכבידה על פתיחת הדלת, תלויה בקצה חוט, במרכז החדר, ומחוברת לידית הדלת ולתקרה.
בחלל שרידים/עדויות/דיווחים גרפיים על מקום ועל זמן אחרים. מחוץ לחלל. טקסטים על אב ששכל את בנו, על אימון בירי בעזרת פנס.
אני נזכרת באלומת האור שראיתי בקומה הראשונה של הגלריה, זו שפרצה ברוך מחלון בקרטון. אני מגלה זכרון של אור שנשפך דרך חלון בזוית של 37 מעלות. הזכרון משורטט על אחד הקירות, באבקת גרפיט. הר ממנה מצוי גם בפינת החדר, מתחת לכיסוי של מעיל. האחרון מכיל עוד מן האבקה בחלקו התחתון.
אני רוצה לצאת מהחדר. אבל משהו מטריד אותי. פס האור מתחת לדלת מתעתע בי. אני זוכרת שהחלל שממנו נכנסתי לחדר היה חלל חשוך. חשבתי שהאור בקע מהחדר בו הייתי. במחשבה שניה, האור שבקע מתחת לדלת היה צהוב, וזה שבתוך החדר הוא לבן. ואיך בוקע אור עכשיו, כשהחלל בחוץ חשוך?
מושכת שוב את הדלת, פעולה שכאמור מרימה אבן. מחפשת פיתרון לתעלומה אליה נקלעתי. שוב חשוך בחוץ.
האור, בגרסה של תכלת, מצוי מתחת לדלת.
הדלת סוחבת איתה את האור בכל פתיחה וסגירה.
חריץ האור שמתחת לדלת היה אשליה. הוא לא באמת פורץ מחלל, אלא מדלת.
אני נזכרת ברישום של משה גרשוני, נקודה שחורה על נייר לבן. שם העבודה - הנייר שחור מבפנים, עבודה שראיתי ברטרוספקטיבה שלו במוזאון תל אביב ב 2010. כמו אצל גרשוני, כך אצל רם, אוביקט מוכר, יומיומי (ולבן, בשני המקרים) מקבל תוכן חדש - עולם שחור, אצל גרשוני או מואר - אצל רם.
קישור לעבודה של תכלת רם באתר התוכנית ללימודי המשך של המדרשה:
http://hamidrasha.wix.com/postgrad#!-/c6om
אני פותחת את הדלת לאט.
אבן, שמכבידה על פתיחת הדלת, תלויה בקצה חוט, במרכז החדר, ומחוברת לידית הדלת ולתקרה.
בחלל שרידים/עדויות/דיווחים גרפיים על מקום ועל זמן אחרים. מחוץ לחלל. טקסטים על אב ששכל את בנו, על אימון בירי בעזרת פנס.
אני נזכרת באלומת האור שראיתי בקומה הראשונה של הגלריה, זו שפרצה ברוך מחלון בקרטון. אני מגלה זכרון של אור שנשפך דרך חלון בזוית של 37 מעלות. הזכרון משורטט על אחד הקירות, באבקת גרפיט. הר ממנה מצוי גם בפינת החדר, מתחת לכיסוי של מעיל. האחרון מכיל עוד מן האבקה בחלקו התחתון.
אני רוצה לצאת מהחדר. אבל משהו מטריד אותי. פס האור מתחת לדלת מתעתע בי. אני זוכרת שהחלל שממנו נכנסתי לחדר היה חלל חשוך. חשבתי שהאור בקע מהחדר בו הייתי. במחשבה שניה, האור שבקע מתחת לדלת היה צהוב, וזה שבתוך החדר הוא לבן. ואיך בוקע אור עכשיו, כשהחלל בחוץ חשוך?
מושכת שוב את הדלת, פעולה שכאמור מרימה אבן. מחפשת פיתרון לתעלומה אליה נקלעתי. שוב חשוך בחוץ.
האור, בגרסה של תכלת, מצוי מתחת לדלת.
הדלת סוחבת איתה את האור בכל פתיחה וסגירה.
חריץ האור שמתחת לדלת היה אשליה. הוא לא באמת פורץ מחלל, אלא מדלת.
אני נזכרת ברישום של משה גרשוני, נקודה שחורה על נייר לבן. שם העבודה - הנייר שחור מבפנים, עבודה שראיתי ברטרוספקטיבה שלו במוזאון תל אביב ב 2010. כמו אצל גרשוני, כך אצל רם, אוביקט מוכר, יומיומי (ולבן, בשני המקרים) מקבל תוכן חדש - עולם שחור, אצל גרשוני או מואר - אצל רם.
קישור לעבודה של תכלת רם באתר התוכנית ללימודי המשך של המדרשה:
http://hamidrasha.wix.com/postgrad#!-/c6om
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה