גיליתי אוצר בבת בים!!!

הוזמנתי לתערוכה במוזאון בת ים על ידי האוצר יהושע סימון. יהושע בחר להתחיל את הסיור בכניסה למוזאון. הוא הפנה את תשומת לבי למבני השכונה, שהם חלק משכונת רמת יוסף, וסיפר שהם  נבנו בשנות ה-50 ע"י האדריכל  דוד פרלשטיין. המבנים היו מיועדים לגלי העליה הגדולים מצפון אפריקה לאחר קום המדינה. בשנות ה-90 המאזן הדמוגרפי של השכונה השתנה כליל, גלי העליה הגדולים מברית המועצות החליפו את  התושבים המקומיים.  אחת הדמויות ההיסטוריות המפורסמות שגרו בשכונה זו היא המשורר  שלום אש, (Sholem Asch), שנתן לעיר בת ים את שמה. ביתו נמצא צעדים ספורים מהמוזאון. המוזאון, בניגוד למוזאונים של הערים פתח תקוה או הרצליה, אינו חלק ממבנה אחר - לא סמוך או צמוד ליד לבנים. זהו מבנה אוטונומי, שתוכנן אף הוא על ידי פרלשטיין ומוצב בצמוד לפארק ירוק.

נכנסנו למוזאון, יהושע בחר להתחיל את הסיור בחלל שמוקדש לציירים ישראליים מקומיים מקבוצת אופקים חדשים, למשל חיים קיוה, שנפטר בעיר ב 1983.

ואז הגענו לתערוכת היחיד של האמן פרנצ'סקו פיניציו קישור זה מפנה לריאיון עם האמן בתערוכה אחרת שלו.

שם התערוכה ARKPARKCRAFTRAFTCLINICCLUBPUB תלוי באותיות עץ צבעוניות בכניסה לרחבה המרכזית של המוזאון.



אנחנו צועדים ליד מדורת סקייטבורדים שרופה, דרך שער ביטחון עץ, כזה שאמור לגלות מתכות בכניסה למבנים ציבוריים.

מיד לאחר השער אני מגלה אזור משחק, ג'ימבורי, שעשוי כולו ממבני פלסטיק צבעוניים, בשילוב חומרים מקומיים שונים.

כמי שמרבה לסייר בתערוכות ואף הדריכה במספר מוזאונים, ידועים לי היטב הכללים במוזאון. "נוגעים רק בעיניים" אמרתי לילדים אותם הדרכתי בעבר. כך אני נוהגת היום גם כאמא שמלווה את נדבי, בן השמונה, שמרבה לבלות איתי במוזאונים. רק להסתכל. לא לגעת. אלא שכאן, בדומה לחוויה שהיתה לי ברטרופספקטיבה של מרטין קריד בלונדון לפני שנה בדיוק, התערוכה מסרבת להשאיר אותי אדישה. היא מפעילה אותי בכל רגע, מול כל עבודה.

כל כיסא מזמין אותי לשבת, כל מבנה פלסטיק צבעוני מזמין אותי להציץ לתוכו. ילדים שיגיעו לכאן, ומבוגרים שלא יפחדו להתכופף קצת ולפעול בחללים יגלו הפתעות נפלאות: דלת עץ מיניאטורית, כדלת של ביתו של עכבר נפתחת, ומגלה עולם שלם למי שלא יפחד להשכב על הרצפה או לרכון.

התערוכה מדמה את העולם שמחוץ למוזאון, או בכל עיר אחרת - מדמה את חיי העיר על כל מרכיביה. פסלי עץ עומדים כסחורות  על מדפים.  יש להדגיש שפיניציו משתמש לצורך ההקמה בחפצים וחומרים מקומיים בלבד. לכן אנו מרגישים מיד הזדהות עם החללים. כל כיסא מזכיר לנו כיסא שהיה לנו פעם בבית, או שהיה בבית אחר בו ביקרנו, כל תחפושת או צעצוע מוכרת לנו.


אני ממליצה בפה מלא לכל קוראיי הנאמנים ללכת לראות את התערוכה הזו, המותאמת לכל הגילאים, ולגלות אותה עם הרבה סבלנות, לתת לה להפתח אליכם כמו אריזת מתנה שפותחים לאט כי לא רוצים שחווית ההפתעה תפוג.

הערות: 
1. ברשומה הקודמת שכתבתי, על עבודתו של תומר ספיר הצבעתי על הצבעוניות הייחודית שלו בנוף המקומי. תערוכה זו משלבת צבעוניות מקומית עם צבעים זרחניים שדומים באופיים לצבעים בהם השתמש ספיר.
2. סרטון וידאו קצר מערב הפתיחה עם הסברים מאת האוצר, האמן והתרשמויות האורחים ניתן לראות כאן.