ארץ יצורי הפרא, נבט יצחק, גלריה נגא, ספטמבר - אוקטובר 2014

התערוכה בנויה משלושה מסכים גדולים על שלושת קירות הגלריה. אני קוראת אותה מימין לשמאל.

אני עוקבת מספר שנים אחרי נבט יצחק. לראשונה ראיתי עבודות שלה במוזאון הרצליה, לפני כארבע-חמש שנים, כמדומני. היתי מדריכה במוזאון ויצחק הציג מספר מוניטורים עם מספר עבודות וידאו - בהן נראו סרט ערבי וצעצועים מקפצים על חוף הים.

אני מתחילה, כאמור, עם צפיה בוידאו על הקיר הימני. שטיח גדול מוקרן על הקיר ועליו שמונה מסוקים - הדימויים נראים כצילום של מסוק. להבות עשן עולות מידי פעם בתחתית המסך. המסוקים מסודרים בשתי שורות סימטריות ובצורת ראי. מטוס מצוייר מרחף בינהם, מטיל פצצה על אחד המסוקים. מכונות יריה מוקרנות בחלקו העליון של המסך. מסודרת אף הן בשורה, מכוונות בסימטריה.  המסך מחולק לארבעה רגיסטרים. טנק מסתובב מידי פעם בשורה השניה מלמטה. אחד המסוקים מתרומם ושב למקומו בתחתית המסך. טנקים מפציצים משוריינים המופיעים בשתי השורות המרכזיות.

אני מסתובבת למסך השני, על הקיר המרכזי. גם עליו מוקרן שטיח שנוצר מרימוני יד, מסוקים, מטוס קל, משוריינים.  בניגוד למסך הראשון, כאן המסוקים מצויירים בקוי מתאר לבנים בלבד. עשן עולה על השטיח ושורף את הדימויים בזה אחר זה. העין נמשכת למקום שיש בו תנועה - התנועה מופיעה במקומות שונים על המסך - למטה מסוק מסובב את הרוטורים, מהצד מופיע פתאום מסוק ששופך חומר לא מזוהה, אולי חביות,  בתחתית המסך.


הקיר השלישי, השמאלי - זה שאני מגלה אחרון - נראה לי המסקרן מבין השלושה. הוא מופשט יותר. כאן המשוריינים הפכו לדימויים גיאומטריים צבעוניים מצויירים. יריות מכלי נשק שאינו נראה מותירות חורים שחורים על השטיח. בתחתית שני טנקים - אש דקורטיבית - כזו שלא  שורפת את הטנקים אלא נשארת כמו לפיד ניצחון.

אני מתרחקת ומנסה לראות את שלושת המסכים ביחד, לסירוגין. מבחינה בעבודת הסאונד בתערוכה - פיצוצים מימין ומשמאל גורמים לי לסובב את המבט בין הקירות. יריות ארטילריה, קולות נפץ ושריקות טילים ממלאות את החלל. הקירות בין המסכים שחורים. כך גם העמודים במרכז הגלריה, והספסל עליו אני יושבת. השחור משתלב עם כלי המלחמה שעל אף העובדה שנשרפו, הם שמרו על קוי המתאר שלהם - הפכו למגזרות מדויקות.


פתאום אני מזהה מסוק שנפגע ונופל על המסך השמאלי. צולל ונעלם. מטוס שמתחיל לצלול על המסך השמאלי ועובר למרכזי. לראשונה אני מזהה המשכיות בין המסכים - אחד המסוקים  עובר במקרה או במכוון ממסך אחד לשני. פתאום יש מוסיקה בחלל. קצב. כלי הלחימה הם שורות התווים. האש, הלהבות והחביות הן התווים.

את הטקסט לתערוכה אני קוראת, כפי שאני נוהגת תמיד, רק אחרי שאני צופה בתערוכה. שם אני מגלה שאורך העבודה שמונה דקות. מעניין, כי אני מביטה בשעון  ומגלה שאני יושבת פה כבר 45 דקות. מנסה למצוא לבד את המחזוריות של העבודה. לגלות אותה לאט, לפתוח אותה בזהירות.

נבט יצחק, גלריה נגא, אוקטובר 2014