מפגשי התאמה לילדים ולנוער לסדנאות האמנות.
המודעה התנוססה במוסף גלריה של עיתון הארץ, לצד ציור מדויק להפליא בסגנון פוטוריסטי של תלמידת בית ספר.
אני חושבת על הילדים שרוצים ללמוד אמנות במוזיאון תל אביב, ועל המפגש שלהם עם המודעה:
1. הציור הוא בוודאי דוגמא לעבודה של ילדה שעברה בהצלחה את "מפגשי ההתאמה" - וראה זה פלא, בדיוק כמו שהמורים מבקשים, "לא רואים את הלבן של הנייר", הוא מדויק להפליא ומסוגנן עד מאוד.
2. מפגשי התאמה - האם הם שם אחר למבחני קבלה? האם יש ילדים שיימצאו "לא מתאימים" ללימודי אמנות?
עוד אני חושבת על הילדים שלימדתי כשהיתי מורה בבית ספר גורדון לאמנויות בהרצליה. אני מתמלאת חשש. לא בטוחה שכולם היו עוברים בהצלחה את "מפגשי ההתאמה". אולי הם לא עושים בדיוק את מה שהמורה אומר, אולי קצת קשה להם "למלא את כל הדף".
לא כולם ראויים ללמוד בסדנאות של מוזיאון תל אביב? האם לא נכון לקבל ללימודים את כל מי שרוצה ללמוד אמנות? איך יכול להיות שילד שרוצה להגיע לחוג אחר הצהריים במקום לשחק עם חבריו או לשחק במחשב צריך לעבור קודם מפגש התאמה? האם עצם הגעתו אינה בקשה כל כך נפלאה שלו הנובעת מצורך כנה שלו ליצור? האם יש מפגש שיכול להתחרות בדחף זה?
כל ילד ראוי ליצור, כל ילד ראוי להרשם לחוג אמנות, כל מוזיאון שמכבד את עצמו צריך לעודד את זה. בעיני, זו אינה הדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה