1.7.13
היום הראשון לחופש הגדול. אני לוקחת את הילדים (6,13) לתערוכה במוזיאון הרצליה. זהו מוזיאון אהוב עליהם מאוד. הכניסה לילדים חינם - המוזיאון אוהב גם אותם.
שפת ילדים, אוצר - חן שינברג
בכניסה למוזיאון, העבודה צדפה של מיה טיברמן ושי הרשקוביץ. איזו עבודה נפלאה. כבר בהתחלה בני בן ה-6 גילה הזדהות מלאה עם בנית ה"גשר" מהחול בחוף הים וההצצה מתחתיו. ילד כבן 6 משחק עם חברתו/אחותו על חוף הים, לפתע הוא מוצא צדפה גדולה ונסחף איתה לעולם של דמיון - הוא "גוזר" איתה את העשן העולה מבנין רדינג, סוגר את הארובה ואז העשן יוצא מחור אחר במרכזה, משחק עם הצבעים של בית המלון הסמוך שעוצב ע"י אגם.
אנו מתקדמים בתערוכה ומגלים גם עבודות וידאו, חלקן משעשעות, אחרות מפעילות קסמיהן על הילדים גם מבלי שיבינו את נושאן. שי-לי עוזיאל בונה קירות מדיקט ומשלב בינהם מראות המוצמדות לפומפה. סרט הוידאו המוקרן בחלל מלווה את האמן כשהוא בוחן אפשרויות שונות לסינוור/הגברת כמות האור באמצעות העמדת המראות מול מקורות תאורה שונים. הוידאו מלא הומור, כך גם האוביקטים הנוצרים מהפומפות והמראות.
העבודה של רותי סלע, בה היא מציידת את שני אחייניה במשקפיים המסתירים מצלמות בתוכן, מעוררת תהיות לגבי סוגית פרטיות, חדירה לפרטיות והצקה. איך הייתם מגיבים אם שני ילדים מצויידים במשקפיים כהים היו נעמדים מולכם דקות ארוכות? איך הייתם מגיבים אם הייתם מגלים אחר כך שאתם מככבים ביצירת אמנות?
אופרה, נבט יצחק
עוד מוצג במוזיאון המיצב אופרה של נבט יצחק. שטיח מזרחי מונח על שולחן, כמו שטיחים שמופיעים בציורי תפנים וטבע דומם מהמאה ה-17. וידאו שמוקרן על השטיח "מוציא" את אחת הדוגמאות האוריינטליות ממקומה. התעתועים מזכירים לי מעט את התערוכה של תמר הרפז בגלריה זומר, גם עליה כתבתי בבלוג זה. בעיקר את כדי הפורצלן שהשתקפו על הלוחות. על הקיר שמאחורי השולחן מוקרנות שתי עבודות וידאו. הטבע הדומם שבאחת מהן כאילו נלקח מהשולחן. המיצב הוא פירוק של ציור טבע דומם.
נבט יצחק, פרט ממיצב הוידאו
מעלה קרחות, שחר פרדי כסלו, אוצרת - נועם סגל
העבודה האחרונה שראינו במוזיאון, מעלה קרחות של שחר פרדי כסלו המוצגת בחלל הגדול היא זו שהרשימה ביותר את שני הבנים. יצור מפחיד שנראה בהתחלה כפסל סטטי לחלוטין, מוציא בלונים מלועו האימתני. לפתע היצור זז - כולנו קפצנו בבהלה.
פרט ממיצב של שחר פרדי כסלו (אמא'לה זה זז!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה