יום ראשון, 23 בנובמבר 2014

בחזרה לברלין, 20.9.14-17.1.15, מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, תערוכות יחיד וקבוצתיות, מנהלת ואוצרת ראשית: ד"ר איה לוריא

אני מכירה את המוזאון מספר שנים ואף היתי מדריכה בו. במשך השנים התרגלתי לתערוכות המאכלסות אותו - תערוכות יחיד לצד תערוכות קבוצתיות. למוזאון יש אוסף ציורים ובעבר הם היו תלויים בחדר צדדי משמים. הרגשתי שזה היה מעין עלה תאנה של המוזאון. משהו שמוצג בו כדי לצאת ידי חובה.

בביקורי האחרון שמחתי לגלות שינוי בתפיסה שהיתה רווחת מצד המוזאון ביחס לציור. במקום החדרון המשעמם בעל הקירות הלבנים והעייפים גיליתי שהציור נמצא בלב המוזאון, בחדר יעודי עם קירות כהים, כמו במוזאונים אירופאיים.

מתוך שפע התערוכות הנוכחי בלטה עבודתה של עילית אזולאי, ולאו דווקא בגלל המיקום בחלל הגדול של המוזאון או צילומי הענק המוצמדים לקוליסות, ליצירת מיצב צילומי המשחזר לכאורה מבנה בברלין. החלק המענין עבורי (ועבור בני) בתערוכה היה הקיר שמאחורי המיצב, בו  85 צילומים ממוסגרים, עבודה הנושאת את הכותרת מפרט מידת הוודאות. לעבודה צמודה עבודת סאונד אותה ניתן לקחת בדלפק המוזאון. עבודת הסאונד מוגשת לצופה כמדריך קולי - הצופה מוזמן להקיש את מספר הצילום ולקבל מידע אודותיו. לעתים בסיום רצועת ההשמעה הצופה מוזמן להקיש מספרים אחרים כדי לקבל מידע על צילומים נוספים באותו נושא. כך נוצרו חתכי רוחב מענינים על הקיר. לא מצאתי מידע בקטלוג על הצורה המענינת של המסגרות ושל המראה הכללי של קיר זה, אבל לי הוא נראה כשרטוט של עיר, אולי זו העיר ברלין?

עבודה נוספת שבלטה היא עבודת וידאו של אלה ליטביץ. הוידאו מוקרן על קיר בקצה חלל דמוי מנהרה, נראה בו דחפור שחופר בור באדמה ובתחתית הצילום מים. כשנכנסים לחלל יש תחושה שאנחנו עומדים בתוך המנהרה והדחפור עומד לפגוע בנו.

מתוך המיצב של עילית אזולאי (קישור לסרט וידאו)