יוני גולד הזמין מספר אמנים לצייר על קירות החלל בקומה השלישית במזא"ה 9. בחרתי לכתוב על שתי עבודות שהתמודדו בשני אופנים עם המושג site specific, המזוהה על פי רוב עם פיסול. גולד מזכיר לנו בתערוכה זו את המקום בו הציור התחיל - לא על בד, אפילו לא על עץ, אלא על הקיר. בין אם אנו חושבים על ציורי המערות של האדם הקדמון, או על ציורי קיר ברנסאנס - ציור בשמן על בד התחיל במאה ה-16. בכל אלפי השנים שקדמו - ציירו על קירות.
לארי אברמסון
 |
| אברמסון לארי, רחוב מזא"ה-השוהדא, ציור קיר בטכניקה מעורבת, יולי 2013 |
בפתיחה פגשתי את לארי אברסמון, עמדנו מול הציור שלו ושוחחנו. העבודה נקראת רחוב מזא"ה-השוהדא. אברמסון מקביל בין רחוב מזא"ה התל אביבי, שוקק החיים, לרחוב השוהדא בחברון שאסור לתנועת פלסטינים. שניהם רחובות במרכזי ערים, שניהם מונחים על אותו מפלס, הבתים בשניהם דומים - אבל הראשון פתוח, השני סגור. בין הבתים - קוביה שחורה עליה משורטטים קוים לבנים - היא הסכסוך הגדול המפריד בין שני המקומות. הרחבנו מעט על הקוביה - אברמסון הזכיר את הקוביה של מאלביץ', אני נזכרתי בכעבה. הקוביה היא "המקום בו אנו צודקים" של יהודה עמיחי. המקום הנוקשה בו "לא יצמחו לעולם פרחים באביב"(עמיחי). הקווים הלבנים המשורטטים על הקוביה נראים לי לקוחים משבילים הנפוצים בכניסות לבתים.
 |
| שביל בדרך לכפר הנוער הדסים |
את צידו השמאלי של הציור חותם עץ שצמרתו בצורת פקעת שורשים שאברמסון מצא ברחוב מזא"ה. לעץ שמורה הטכניקה המזוהה ביותר עם ציורי קיר מאז ראשית הרנסאנס - קרטונה (הרחבתי על הטכניקה ברשימה קודמת על ליהי תורג'מן). אברמסון חורר נייר על קווי המתאר של העץ, הצמידו לקיר ופיזר מעל החורים פיגמנט שחור (בניגוד לפחם, שהיה נהוג בעבר).
מאיה אטון
אברמסון השתמש בדימוי העץ ההפוך בטכניקה המזוהה עם ציורי קיר (קרטונה) והתיחס למקום הגיאוגרפי של עבודתו. אצל מאיה אטון, לעומת זאת, אין התיחסות למקום הגיאוגרפי ולא לטכניקה המזוהה עם ציורי קיר (היא ציירה בעפרון על הקיר) ולמרות זאת, היא יצרה עבודה המשתלבת היטב עם הקיר עליו עבדה. על הקיר המעוצב עם נישה היא בחרה להעתיק שני עמודים מספר - טקסט, על הקיר ואיורים, בנישה. אטון סיפרה לי על הספר "היסטוריה של הקשרים" שנמצא אצלה בסטודיו והיא מרבה לקרוא בו ולשאוב ממנו רעיונות לעבודותיה. את הרשום על הקיר היא העתיקה במדוייק משני עמודים בספר, המותאמים באופן מושלם לקיר ולנישה שבו. משיחה עם האמנית אני מגלה שהעיגול הוא המצב של unknot - המצב שבו אין קשר. באופן מענין העבודה עוסקת בקשרים ויוצרת קשר חזק ובלתי ניתן להפרדה עם המקום.
אטון מאיה, עבודת קיר, עפרון, יולי 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה