גוסטבו סגורסקי, מקל, 2010, 50X75 סמ',
מקל צף בזווית אלכסונית על מים עכורים. החול היוצר עננים קלים משמאלו מעיד שהושלך למים לפני זמן קצר. אור חזק מוטל על המים החומים, מעיד על כך הצל שמימין למקל. בקצה האחד של המקל - חבישה של בד, כנראה שימשה את האוחז במקל. בקצה השני - סימן לבן, כמו מד גובה ששימש את המקל בגלגול קודם שלו. פיסת יבשה נראית בפינה השמאלית - עליונה של הצילום. היבשה, כמו המים, חומים עם גבישי לכלוך וחול. צמח ירוק קטן נראה בצד שמאל. אולי אנחנו בשוליה של ביצה, אולי במרכזה של שלולית.
אני נזכרת בצילום של גבריאל אורוסקו, בו נתקלתי לראשונה לפני מספר שנים במוזיאון ישראל. הדמיון ניכר בהימצאות במרכז הצילום של חפץ משומש ובשילוב בין החפץ למים. אך בעוד אצל זגורסקי החפץ, המקל, שט על המים לאחר שהוטח בהם, הרי שאצל אורוסקו החפץ, משאיבד את השימוש המקורי שלו, מקבל שימוש חדש - מיכל למים. במידה מסוימת גם החפץ של זגורסקי איבד את השימוש שלו, אבל ביצירה החדשה הוא לא עובר טרנספורמציה.
גבריאל אורוסקו, (נ.מקסיקו, 1962) כדור, 1993
סגורסקי, יליד ארגנטינה 1975, חי ופועל בירושלים. הוא בוגר תואר שני בבצלאל (2007) ולאחרונה השתתף ביריד צבע טרי. אני אוהבת את המינימליזם בשתי העבודות. מינימליזם שלא נובע מצורות נקיות דווקא, או מצורות פשוטות. אלא משילוב בין חפץ אחד למים. החפצים אינם רדי מייד. הם לא נלקחו מפס ייצור תעשייתי לפני שנעשה בהם שימוש. הם חפצים עם היסטוריה. המים, שקשורים בבבסיסם לטוהרה ולניקיון, מופיעים בשתי העבודות כמקום אפל וחשוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה