עמיר קיבל את פני בתחנה לחקר ציפורי ירושלים.
מיד התאהבתי בעבודה הזו. עמיר למד צילום בבצלאל ולאחר הלימודים למד לצייר בצבעי מים אצל מארק ינאי. הוא סיפר לי על טכניקת הציור שלו בצבעי מים: רישום זה לקוח מבלוק סקיצות שליווה אותו באחת התצפיות שלו במסע שערך מהחרמון עד ים המלח, לאורך יובלי נהר הירדן. הרישום נעשה מהתבוננות בציפור בזמן אמת, דרך משקפת. ראשית עמיר בונה את הקווים הכלליים של הרישום, כך הוא ממלא דפי רישום מתוך בלוק של צבעי מים. את הצבעים הוא מוסיף במקום עצמו, או בסטודיו. העבודה בעפרון היא שלד שעליו נארגים כתמי הצבע. הצבעים בהם הוא משתמש הם צבעי Schminke. אני אוהבת את החלוקה של כתמי הצבע על הדף - למטה הנייר מכיל כתמים הנראים כנסיונות להגיע לצבע נכון, מעין בדיקות חופשיות של המכחול על הנייר, ובחלקו העליו של הפורמט מצטברים כתמים דחוסים יותר, השומרים על גבולותיהם, או פולשים בעדינות אחד אל השני ליצירת גוון חדש.
העין של הציפור והמקור הם פס שחור אחד שהוא האזור הכהה ביותר בציור. מעין מקל כהה שמחזיק את כל הקומפוזיציה. גופה של הציפור, לעומת זאת, מתגבש מגוונים בהירים יותר, בגווני כחול-אפור וחום. בטן הציפור חושפת את הלובן של הנייר, מה שקיים גם, כאמור, בחלקה התחתון של הקומפוזיציה.
 |
| עמיר בלבן, סיטת צוקים בנחל ערער, מאי 1998 |
אני ממשיכה לחקור את הציור היפהפה הזה ומגלה שאותו קו שחור, המקור-עין, מקביל כמעט לשיפוע של פיסת הקרקע עליו הציפור עומדת. אני לומדת מהשם של העבודה שזו סיטת צוקים, Sitta neumayer. הסלע עליו הציפור הזו יושבת בויקיפדיה דומה להפליא לציור האקוורלי היפהפה מולו עמדתי אתמול. הלובן של הנייר הוא למעשה צוק. אני לומדת שזהו המין היחיד בארץ ממשפחת הסיטיים, השייכת למשפחת ציפורי השיר. אני קוראת שמצב השימור שלה - "ללא חשש". סיטות הצוקים אינן נודדות, תחומי המחיה שלהן מהחרמון בארץ וצפונה - עד הבלקן.
עמיר הזמין אותי למקום הנפלא הזה, התחנה לחקר הציפורים בירושלים, שפתוח גם בשבתות. הוא הבטיח לי שאם נשכים קום ונגיע עד 10-11 בשבת, נראה דברים נפלאים! אך המקום פתוח מידי יום, כך שכדאי לברר מתי כדאי להגיע ואיזה ציפורים ניתן לראות בכל עונה.
ולא לפספס את העבודות של עמיר - חלקן תלויות מאוד גבוה, אחרות - מאחורי דלפק/ שולחן הקבלה של החנות במקום.
 |
| עמיר ואני מתבוננים בציור |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה