לחץ כאן לוידאו קצר מהתערוכה.
שם התערוכה הוא עבורי קודם כל החוויה המוכרת לכל תייר בלונדון, בפעם הראשונה שהוא שומע את הכרוז הזה ברכבת התחתית.
לאחר קריאת הטקסט הבנתי שבועז ארד (להלן "ארד") מדבר על שלושה סוגי פערים:
1. פער של סיבה ותוצאה
2. פער גדול מידי או שרירותי
3. פער שיוצר מתח בין מרכיביו
ארד מתמקד כאן באפשרות השלישית. פער שיוצר מתח בין מרכיביו. ציטוט מתוך הטקסט:"פער שעל הצופה למלא מתוך עולמו, מתוך המטען האישי שהוא מביא למפגש עם העבודה, התכנים של העבודות, המשמעויות, ההתנסויות והחוויות החושיות [...]" עוד הוא מוסיף שהפער הזה אינו "בדימוי האחד או השני אלא בפער שבינהם".
בחרתי לתאר שלוש עבודות מתוך התערוכה:
ערן נוה
על קיר הכניסה לגלריה ישנם שני רישומים זהים לחלוטין של האמן ערן נוה. עמדתי שם דקות ארוכות כדי למצוא את ההבדלים. האמן הזמין אותי למשחק "מצא את ההבדלים" כשההבדל היחיד, בעצם, הוא הגודל של הרישומים. לאחר שהבנתי שאין שום הבדל בין הרישומים, הנחתי שהם נעשו באמצעות מקרן על הקיר. ואז חשבתי על הפער בין גדול לקטן, על המתח בין ציור נוף קטן לציור נוף גדול. מתח שפועל עלינו בכל פעם שאנחנו פוגשים ציור. מתח שגורם לי, כצופה, להרהר האם גודל הציור הוא המשפיע עלי - שכן אנו משתמשים בשמות התואר "גדול, קטן" ביחס לגופנו - או שהציור טוב ללא קשר לגודלו. (על ציור גדול וטוב כתבתי, למשל, ברשומה על התערוכה של אבנר בן גל) נוה מזמן לנו חוויה של שכפול תוך שינוי גודל של אותה יצירה, חוויה שמוכרת לנו יותר מעולם הצילום. צילומי stills מודפסים בגדלים משתנים, סרטי וידאו מוקרנים על מסכים בגדלים שונים. בעבודת הרישום המינורית והפשוטה, לכאורה, מכוון האמן לסוגיות שונות שרלוונטיות לנו כיום. בהקשר של גודל הצילום המודפס כתבתי ברשומה על Jeff Wall.
שרון פדידה
בפינת הגלריה במפלס השני מסתתר על הרצפה פסל פלסטינה עם פלס. (מפלס-פלס-פלסטלינה) המשחק הלשוני - פסל שעשוי מפלס (משחק אותיות - פלס, פסל) שבסיסו הוא גוש פלסטלינה מזמן הרחבה נוספת, והיא למילה "פלסטלינה" שבראשיתה "פלס".
יעל אפרתי
סיקרן אותי הבלוק הזה, שנוצר כאילו הוא מצוייר בפרספקטיבה לינארית (בזה העבודה מזכירה את תבליטי הפיגומים של רענן חרל"פ) שהונח על קיר נמוך במעבר בין המפלס התחתון של הגלריה למפלס העליון. בניגוד לעבודה של פדידה, העבודה של אפרתי עשויה יחידה אחת - מונובלוק (וגם בלוק אחד) שמונח על רכיב ארכיטקטוני בחלל הגלריה. ההקשר לפיגומי העץ של חרל"פ והשימוש בבלוק, חומר בניה אף הוא, יוצר שני הקשרים מענינים - אחד מחוץ לגלריה - לפסל של חרל"פ, למשל זה שהוצג בכניסה למוזאון הרצליה לפני מספר שנים, והשני למבנה הגלריה. מבנה שהופך לפודסט.
לחץ כאן לוידאו של קיר בתערוכה, עליו תלויים ציור של שי יחזקאלי לצד מסכת פאנג מקמרון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה