זכרון של תערוכה - מועדון תרבית, ניבי אלרואי והילה עמרם, אוצרת סאלי הפטל נוה - התרשמות על סמך דימויים וקטלוג

השיח, בין האוצרת לאמניות  הוקדש לתערוכה שנערכה בסדנאות האמנים, תל אביב, באביב 2014 בגלרית המדרשה.


סאלי הפטל נוה (נוה)  הראתה לנו דימויים מהעבודות של כל אחת מהאמניות ולבסוף הוקרנו דימויים מהמיצב המשותף. המיצב כלל חומרים שונים, בבסיסו  - היה מודל טופוגרפי של נוף הררי עליו גדלה צמחיה. המודל - עשוי בעיקר משכבות קרטון לסוגיו והצמחיה - אמיתית. עוד כלל המיצב found objects* כגון ספלים, נעל ( רדי מייד), וחפצים שונים אחרים.

מושגים שלא הכרתי כגון:
Bio Hacking
DIY Biology
ו Ecosystem

הועלו פעמים רבות במהלך השיח וכדי ללמוד כל אחד מהם אדרש לשעות קריאה רבות. אני מתיחסת בכתיבתי זו לתערוכה שלא ראיתי, לשיח שנערך בירקון 19 ולקטלוג הנעים, מענין, ונהיר שעוצב ע"י אביגיל ריינר. נותנת לקטלוג להוביל אותי במחשבות על התערוכה שמוכרת לי מתיעוד בלבד.

קראתי את הרשימה של עודד וולקשטיין, אודות זכרון ושכחה. (עמ' 35-36 בקטלוג) וולקשטיין אומר "[...] כי הדברים זוכרים (שוכחים). זוכרים את השכחה. הם מקדישים לה את גופיהם הנהרסים, מדקדקים בטקסיה ההפוכים, משחקים בשארית כוחם את מחלתה." זו תחילתה של הפיסקה השניה ברשימתו. הפיסקה הראשונה מתארת מעבדה של זכרון שהפכה, ככל חלל הנמצא בסכנת הכחדה, לתיבת נוח. רציתי להתמקד במשפט היפה "כי הדברים זוכרים (שוכחים)." (הדגשה שלי א.א.) וספרו של פרק התגלגל לידיי פתאום. הספר הדברים,  Les choses.

ובעיקר בפסקה האהובה עלי:

"Des arrangements judicieux auraient sans doute été possibles: une cloison pouvait sauter, libérant un vaste coin mal utilisé, un meuble trop gros pouvait e^tre avantageusement remplacé, une série de placards pouvait surgir". (Perec, G., ed. Julliard, 1965, p.21)

פרק (מילרע) מתאר עולם שבו מחיצת קיר היתה יכולה לקפוץ ולשחרר אגב כך מטבע ענק שהלך לאיבוד, או רהיט גדול מידי שיכול היה, למרבה השמחה, להיות מוחלף, עולם בו שלטים היו יכולים לצוץ פתאום.



*found object, בניגוד לרדי מייד, הוא חפץ שנמצא וטופל בצורה כלשהי, על ידי הסביבה או הזמן. רדי מיייד הוא אוביקט תעשיתי שנלקח מפס ייצור והשימוש בו הוא באופן מיידי מפס הייצור לשדה האמנות. בצרפתית found object נקרא objet trouve. (אובג'ה טרובה)