יונתן זילברשייד, האיש עם הכובע רחב השוליים, מחזיק בעצם בשני כובעים. מורה דרך ומוסיקאי יוצר. ברבים מצילומיו רואים אותו מנגן ושר בטבע. האיש עם הגיטרה. החלטתי לכתוב על אחד מהצילומים הרבים שהוא מעלה לפייסבוק.
אני קוראת את הצילום מלמטה למעלה. שלושה סלעים גדולים בגווני לבן וחום בהיר עם שיפוע חזק שיורד משמאל לימין במרכז הקומפוזיציה. מתוך הרווח שנוצר בין שלושתם בוקע בנחישות גזע עץ עבה, גוונו חום-כהה. בתחתית הגזע שיפוע שיורד אף הוא משמאל לימין. הולם את השיפוע של הסלעים. אני ממשיכה לקרוא את הצילום. מעט מעל הציר האנכי של מרכז הקומפוזיציה מתחילים לפרוץ מהגזע ענפים כהים, שהופכים בקצותם דקיקים ביותר. כל המתואר כאן קורה במישור הקדמי של הציור. מישור שבצילום זה מתחבר באופן מושלם לשאר המישורים ומזמין את עין הצופה להגיע אליהם. מכוון אותו לשם, כמו מדריך שמוביל את הדרך. הענפים בצד שמאל מחברים אותנו למישור הביניים, שבו צמחיה בגוון ירוק בוהק. הצמחיה, בדומה לסלעים הלבנים, יורדת בשיפוע - משמאל לימין. שביל קטן ועוד סלע לצידו מופיעים בצידו הימני של מישור זה. השביל הבהיר מוביל אותנו למישור השלישי - יער מרוחק בגווני ירוק כהה. אחד הענפים בצד ימין מחלק את המישור לשני חלקיו - עצים למטה, שמיים למעלה. בין הענפים הדקיקים, ב negative spaces, נראים שמיים בהירים.
הצילום הזה מזכיר לי את הציור "עץ בודד" של קספר דויד פרידריך משנת 1822. פרידריך, צייר מתקופת הרומנטיקה שפעל בגרמניה, הרבה לצייר את האדם הבודד בטבע. דמות קטנה שמביטה עליו מראש ההר, מול הים וכדומה. בציורו העץ הבודד (עליו כתבתי עבודה סמינריונית באוניברסיטת תל אביב בחוג לתולדות האמנות אי שם בתקופת מלחמת המפרץ) מופיע עץ אלון. גם בציור הזה, מהיותו מתאר נוף, יש שלושה מישורים. קדמי, ביניים ואחורי. גם בו יש כתם בהיר (במקרה זה מים, ולא סלעים) בקדמת הציור. שיפועים נראים בהרים המרוחקים, המטושטשים. גם בו האמן מוביל את עין הצופה ממישור למישור בעדינות. העץ של פרידריך, כאמור משנת 1822 לא נחתך. הוא נראה עד שיאו, ענף דקיק מפלח את העננים.
קספר דויד פרידריך, העץ הבודד 1822, Alte Nationalgalerie, ברלין |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה