נכנסתי לגלריה ND ומולי היה קיר שהוליך אותי משמאל לימין. מציור של מיכל אורגיל, לשתי עבודות של ורד שילוני ולעבודת קיר של עדו בר-אל.
במרכז הציור של מיכל אני מבחינה ברישום דקיק בעפרון של כד. מן הכד יוצאים פרחים צהובים. יש דגש על שני פרחים בציר אנכי - עליון ותחתון. התחתון הוא מעין השתקפות של העליון. נרקיס שאינו נרקיס. הציור עשוי שכבות עבות, זו שיטת העבודה של מיכל אורגיל, וזה, גם, מה שחיבר בין העבודות של שתינו לפני כעשור, כשמצאנו זו את זו בפייסבוק. את הציורים של מיכל אי אפשר לחוות באופן מלא דרך צילומים. הצילומים, טובים ככל שיהיו, לא יכולים לגלות את מה שהעין המגלה באופן בלתי אמצעי בעמידה מול היצירה. יש פער עצום בין השניים. לעתים קשה להבחין שמדובר באותו ציור. בקומפוזיציה הזו כל כתם עומד במקומו. כתם לבן אחד, בודד, בצד שמאל למטה - בהיר ורוחבי הוא מעין חתימה של הציור. לא זאת בלבד שהוא במקום שמיועד, במסורת, לחתימה, אלא שהוא סוגר את הציור.
 |
| מיכל אורגיל |
היצירה של ורד שילוני נעשתה על בד כחלחל מחוספס, עם דבק ארנבות שעליו פיזרה פיגמנט צהוב. דבק ארנבות Rabbit Skin Glue, הוא חומר ששימש ציירים מאות שנים. מצעי ציורי השמן שצויירו על בד נעשו עם תערובת ג'סו שהכילה גם דבק ארנבות. ניתן למרוח אותו גם על נייר - הוא אוטם את הבד לספיגה של השמן והפרדות הפיגמנט ממנו. אצל שילוני, שכאמור לא עבדה לפי המסורת רבת השנים, התוצאה היא ציור שנדמה כי עשוי בגיר שמן כלשהו על הבד, יש נזילות של הדבק, פסים דקים ואווריריים לעומת דחוסים. בציור יש פרספקטיבה של כיכר עיר. הכיכר - בשני שליש תחתונים של הבד והעיר - בשליש העליון.
 |
| ורד שילוני |
בצד ימין תלויה עבודת קיר של האמן עדו בר-אל. גרוטאת עץ שמצא "אובז'ה טרובה" הפכה לארון קולבים עם עניבות התלויות עליהם!
