התערוכה של אלכס קרמר מורכבת מציורים מופשטים, גדולי מימדים. הציורים עשויים בשכבות, שפכטל היוצר חריטות על הצבע הטרי חושף את הצבע שהונח על הבד בשכבה הקודמת. הנפות השפכטל נראות מהירות, חזקות והחלטיות. באחדים מהציורים הצבע שנערם על סכין הציירים יוצר תלוליות על הבד.
על אף שהציורים נדמים מופשטים לחלוטין, מקור ההשראה שלהם הם רישומים מהתבוננות בנופים שהאמן יצר בארץ ובניו יורק. הרישום, אומר האמן, תמיד קודם לציור.
ענינו אותי החריטות והעבודת הרב שכבתית. נדמה כי החריטות, הקווים שהן יוצרות, הם מעין שלד שסביבו נבנה הנוף. הצבע ברוב העבודות נוצר באיזורים אחידים, כמעט ללא גיוון. יש בניגודים הצבעוניים ובקווים המהירים תחושה חזקה של תנועה, לרוב אופקית. למרות הטריות העולה מהעבודות, אחדות מהן התבשלו בסטודיו לאורך מספר חודשים.
הציורים דורשים עמידה ארוכה מולם ובחינה איטית שלהם. אז מתחילים לגלות רמז לבית, לדרך, או לעצים על גבעה רחוקה.
יצאתי מהתערוכה ונזכרתי בשיחה עם אוצרת על הציורים שלי - נופים מופשטים אף הם. האוצרת הביעה פליאה גדולה מהעיסוק במופשט כיום. לדעתה, אין רלוונטיות לציור מופשט אחרי זריצקי. השתמע שהציור שלי אנכרוניסטי, לא הולם את רוח הזמן. חשבתי על התמימות שבחלוקה לזרמים פיגורטיביים ומופשטים - אחד מול השני. ואז נזכרתי בהרצאה של וואליד בשטי - שיש הרואים בצילומיו עבודות מופשטות - וסלידתו הנחרצת משם התואר "מופשט" ביחס לעבודותיו. גם בעיני החלוקה הזו לא רלוונטית.
על אף שהציורים נדמים מופשטים לחלוטין, מקור ההשראה שלהם הם רישומים מהתבוננות בנופים שהאמן יצר בארץ ובניו יורק. הרישום, אומר האמן, תמיד קודם לציור.
ענינו אותי החריטות והעבודת הרב שכבתית. נדמה כי החריטות, הקווים שהן יוצרות, הם מעין שלד שסביבו נבנה הנוף. הצבע ברוב העבודות נוצר באיזורים אחידים, כמעט ללא גיוון. יש בניגודים הצבעוניים ובקווים המהירים תחושה חזקה של תנועה, לרוב אופקית. למרות הטריות העולה מהעבודות, אחדות מהן התבשלו בסטודיו לאורך מספר חודשים.
הציורים דורשים עמידה ארוכה מולם ובחינה איטית שלהם. אז מתחילים לגלות רמז לבית, לדרך, או לעצים על גבעה רחוקה.
 |
| פרט מתוך ציור, אלכס קרמר |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה