שוברת קיר/ ויקי שירן
אשה שוברת קיר
קורעת לים
רוצה אוויר
כמה צפורים לבנות
ילדים צועקים ברחוב
משוגעת
עליזה המשוגעת שוברת קירות
למטה עשרות נשים מתקבצות, באמצע הכלים באו
מנגבות ת'סבון בשמלתן, מגחכות
מושכות את הילדים משם שלא ישברו ת'ראש
מסכינה,מנ'אללה זה בא לה
מה יגיד בעלבית
יזרוק אותה לרחוב
למעלה עליזה מציצה בחור
כמו בתפאורה אצל ז'קוב הצלם
ראשה מבצבץ, קמטי פניה מגוהצים
עיניה הקטנות מצועפות בדמעות, סופסוף ים כחול
כמה מעט ביקשה בחייה
חדר עם אוויר
כנף ציפור
איך אפשר לחיות לבד בין ארבעה קירות
אפילו כלב יש לו חברים
מישהו שואל עליו, מלטף לפעמים
עכשיו היא לוקחת פיילה
הולכת להרתיח מים
לזרוק על הילדים ברחוב
שלא יעשו רעש
היא רוצה לשמוע את הגלים
את צרחות השחפים
היא רוצה אוויר
העבודה של פדן נוצרה בעקבות מות אמה. האמנית מתעדת את שבירת קירות הבית בו גדלה על ידיה ועל ידי אחותה. תוך כדי שבירת הקירות נשלפים מהם עיתונים ישנים משנות השבעים וקופסאות מתכת עם שקיות שקופות המכילות שבבי זהב. המצלמה העוקבת סקרנית אחר הממצאים בוחנת את שני סוגי הממצאים - עיתונים מול קופסאות המכילות זהב - באותה מידת התענינות. רגע מציאת הזהב אינו רגע שיא בסרט, ולא שונה, לא מרגש יותר או פחות, ממציאת כותרות עיתונים מפרוץ מלחמת יום הכיפורים או ספל חרסינה מעוטר. בפריים אחד נראה חוט חשמל מתנדנד עם פיסת קיר עליו, פיסה שנופלת לאט לאט - המצלמה, האדישה כאמור לערך החומרי של האוצרות הנחשפים מתעכבת על פרט זה מספר שניות - האיכות האסתטית של חוט החשמל, קו בחלל המאובק, חשובה ומוערכת והופכת לציור מופשט.
פריימים בודדים מראים את הבית טרם ההריסה. ברגעים אלה אנו מגלים בית שקירותיו ספונים עץ ואגרטלים נאים מסודרים על מדפים בפינת האוכל. בקטע אחר של הסרט נראית אחות האמנית רוקדת ומתופפת בתוך ארון שדלתותיו הוסרו, בעל שלושה חללי אחסון, מעין טריפטיכון תלת מימדי. גם כשאין בידה כלי עבודה היא מקישה על עץ וממשיכה את הסאונד המלווה את הסרט. ברגעים אחרים היא מקלפת טפטים מהקירות או שטיח הדבוק לרצפה בידיים חשופות ומאובקות - מסירה את שכבות הזמן.
הסאונד היחיד שמלווה את הסרט הוא זה של הפטישים וכלי העבודה. האמנית לא חושפת את השיחות שלה עם אחותה במהלך צילום הסרט, או קולות התרגשות. השתיקה מרמזת על סודות - את חלקם הסרט מגלה לנו, אחרים לא נדע לעולם. שתי מלחמות עולות בסרט - מלחמת העולם השנייה, ממנה אנו משערים שאם האמנית ברחה עם חפצים יקרי ערך ושבבי זהב, ומלחמת יום הכיפורים שמצוינת, כאמור, באחד העיתונים. הדמות הנלחמת בקירות מייצרת מלחמה אישית, כך גם האמנית המצלמת - שתיהן נאבקות עם חלל שהוא גם סמלי, חלל הילדות וההתבגרות.
בשיר שציטטתי למעלה, פרי עטה של ויקי שירן, שבירת קיר - בדומה לרוב המקרים המוכרים - קשורה עם הצורך בכיוון אוויר נוסף, בהגדלת חלל, או שיפוץ אחר. בניגוד לשירן, פדן הורסת את הקירות לא כדי לגלות מה יש מעבר להם, אלא מה יש בתוכם.
אשה שוברת קיר
קורעת לים
רוצה אוויר
כמה צפורים לבנות
ילדים צועקים ברחוב
משוגעת
עליזה המשוגעת שוברת קירות
למטה עשרות נשים מתקבצות, באמצע הכלים באו
מנגבות ת'סבון בשמלתן, מגחכות
מושכות את הילדים משם שלא ישברו ת'ראש
מסכינה,מנ'אללה זה בא לה
מה יגיד בעלבית
יזרוק אותה לרחוב
למעלה עליזה מציצה בחור
כמו בתפאורה אצל ז'קוב הצלם
ראשה מבצבץ, קמטי פניה מגוהצים
עיניה הקטנות מצועפות בדמעות, סופסוף ים כחול
כמה מעט ביקשה בחייה
חדר עם אוויר
כנף ציפור
איך אפשר לחיות לבד בין ארבעה קירות
אפילו כלב יש לו חברים
מישהו שואל עליו, מלטף לפעמים
עכשיו היא לוקחת פיילה
הולכת להרתיח מים
לזרוק על הילדים ברחוב
שלא יעשו רעש
היא רוצה לשמוע את הגלים
את צרחות השחפים
היא רוצה אוויר
העבודה של פדן נוצרה בעקבות מות אמה. האמנית מתעדת את שבירת קירות הבית בו גדלה על ידיה ועל ידי אחותה. תוך כדי שבירת הקירות נשלפים מהם עיתונים ישנים משנות השבעים וקופסאות מתכת עם שקיות שקופות המכילות שבבי זהב. המצלמה העוקבת סקרנית אחר הממצאים בוחנת את שני סוגי הממצאים - עיתונים מול קופסאות המכילות זהב - באותה מידת התענינות. רגע מציאת הזהב אינו רגע שיא בסרט, ולא שונה, לא מרגש יותר או פחות, ממציאת כותרות עיתונים מפרוץ מלחמת יום הכיפורים או ספל חרסינה מעוטר. בפריים אחד נראה חוט חשמל מתנדנד עם פיסת קיר עליו, פיסה שנופלת לאט לאט - המצלמה, האדישה כאמור לערך החומרי של האוצרות הנחשפים מתעכבת על פרט זה מספר שניות - האיכות האסתטית של חוט החשמל, קו בחלל המאובק, חשובה ומוערכת והופכת לציור מופשט.
פריימים בודדים מראים את הבית טרם ההריסה. ברגעים אלה אנו מגלים בית שקירותיו ספונים עץ ואגרטלים נאים מסודרים על מדפים בפינת האוכל. בקטע אחר של הסרט נראית אחות האמנית רוקדת ומתופפת בתוך ארון שדלתותיו הוסרו, בעל שלושה חללי אחסון, מעין טריפטיכון תלת מימדי. גם כשאין בידה כלי עבודה היא מקישה על עץ וממשיכה את הסאונד המלווה את הסרט. ברגעים אחרים היא מקלפת טפטים מהקירות או שטיח הדבוק לרצפה בידיים חשופות ומאובקות - מסירה את שכבות הזמן.
הסאונד היחיד שמלווה את הסרט הוא זה של הפטישים וכלי העבודה. האמנית לא חושפת את השיחות שלה עם אחותה במהלך צילום הסרט, או קולות התרגשות. השתיקה מרמזת על סודות - את חלקם הסרט מגלה לנו, אחרים לא נדע לעולם. שתי מלחמות עולות בסרט - מלחמת העולם השנייה, ממנה אנו משערים שאם האמנית ברחה עם חפצים יקרי ערך ושבבי זהב, ומלחמת יום הכיפורים שמצוינת, כאמור, באחד העיתונים. הדמות הנלחמת בקירות מייצרת מלחמה אישית, כך גם האמנית המצלמת - שתיהן נאבקות עם חלל שהוא גם סמלי, חלל הילדות וההתבגרות.
בשיר שציטטתי למעלה, פרי עטה של ויקי שירן, שבירת קיר - בדומה לרוב המקרים המוכרים - קשורה עם הצורך בכיוון אוויר נוסף, בהגדלת חלל, או שיפוץ אחר. בניגוד לשירן, פדן הורסת את הקירות לא כדי לגלות מה יש מעבר להם, אלא מה יש בתוכם.
 |
| אריאלה פדן, קמופלאז', צילום מתוך עבודת וידאו, 2014 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה