את העבודות של ספוז'ניקוב הכרתי תוך כדי עיון בקטלוג של הדוקומנטה בחופשת הסמסטר. ראיתי את העבודה מסטיק מצולם, עליה כתבתי בפוסט קודם. ואז תפס את עיני צילום של פסל של האמנית שהופיעה בעיתון הארץ סמוך לפתיחת התערוכה. הדימוי שנראה בכתבה, שפתיים מחוברות ליד, הזכיר לי את העבודה של ברוס נאומן, מהיד לפה, משנת 1967.
אתמול ביקרתי בתערוכה במוזאון תל אביב. באופן לא מודע התחלתי את התערוכה מהסוף. תפסו את עיני שלושה רישומים נפלאים על הקיר האחרון של התערוכה. מימין - רישום של אבנים, מה שהתברר לי בדיעבד כגידולים. במרכז - אותם גידולים הפכו לדמויות ערומות שנערמו אחת על השניה. משמאל - רישום עדין של גוף האמנית עם שד אחד - תפר אנכי מופיע במקום בו אמור היה להיות השד השני. בשלב זה הבנתי שנכנסתי לתערוכה מהצד ההפוך, אבל החלטתי להמשיך לצפות בה נגד כיוון הצפיה המתוכנן. שלושת הרישומים האלה, שנעשו סמוך לפטירתה עדינים, הקוים רועדים. הטכניקה היא עפרון, טוש לבד, ודיו. תוך התבוננות מעמיקה בפנים המצויירות ובאיזור הכתפיים אני מבחינה שהם צויירו, כנראה ביד ימין. גם כשאני מציירת דיוקן עצמי או דיוקן אחר, או אפילו כד, מוכרת לי התופעה שקל יותר לצייר את מה שמצוי בצד שמאל של הדימוי - העין הימנית. האלכסון בין היד לאיזור הציור (עין ימין, שנמצאת בצד שמאל של הרישום) יוצר נוחות - מה שלא קיים כשרושמים ביד ימין את הצד הימני של הדימוי. בכל אחת מהעבודות הפיגורטיביות יש פער בין עין ימין לעין שמאל, בין העצמות של כתף ימין לעצמות של כתף שמאל.
בסמוך לרישומים מונחים במסגרת חצץ אפור מונחים פסלי ראשים לבנים. ההנחה על החצץ צורמת לי מאוד, בוידאו הסמוך אני מגלה את ההשראה האפשרית להצבה זו - הפסלים מונחים על כביש. אך הכביש חלק, מסוכן, מגודר על ידי בתים - האם שבבי האספלט במוזאון הם הפתרון ההולם ביותר להצבת הפסלים העדינים?
בהמשך המסלול פסלים גדולי ממדים. אני שמה לב לצל שלהם - משהו בהם מזכיר לי את צילומי המסטיקים, אותם הכרתי מקטלוג הדוקומנטה.
עוד מענין בתערוכה היחס בין חומר שקוף לחומר אטום - בין פסלי ברונזה קטנים וגדולים לפסלים שקופים שמאירים לפרקים, או מכילים תצלומים, גזות או בגדי האמנית.
אתמול ביקרתי בתערוכה במוזאון תל אביב. באופן לא מודע התחלתי את התערוכה מהסוף. תפסו את עיני שלושה רישומים נפלאים על הקיר האחרון של התערוכה. מימין - רישום של אבנים, מה שהתברר לי בדיעבד כגידולים. במרכז - אותם גידולים הפכו לדמויות ערומות שנערמו אחת על השניה. משמאל - רישום עדין של גוף האמנית עם שד אחד - תפר אנכי מופיע במקום בו אמור היה להיות השד השני. בשלב זה הבנתי שנכנסתי לתערוכה מהצד ההפוך, אבל החלטתי להמשיך לצפות בה נגד כיוון הצפיה המתוכנן. שלושת הרישומים האלה, שנעשו סמוך לפטירתה עדינים, הקוים רועדים. הטכניקה היא עפרון, טוש לבד, ודיו. תוך התבוננות מעמיקה בפנים המצויירות ובאיזור הכתפיים אני מבחינה שהם צויירו, כנראה ביד ימין. גם כשאני מציירת דיוקן עצמי או דיוקן אחר, או אפילו כד, מוכרת לי התופעה שקל יותר לצייר את מה שמצוי בצד שמאל של הדימוי - העין הימנית. האלכסון בין היד לאיזור הציור (עין ימין, שנמצאת בצד שמאל של הרישום) יוצר נוחות - מה שלא קיים כשרושמים ביד ימין את הצד הימני של הדימוי. בכל אחת מהעבודות הפיגורטיביות יש פער בין עין ימין לעין שמאל, בין העצמות של כתף ימין לעצמות של כתף שמאל.
בסמוך לרישומים מונחים במסגרת חצץ אפור מונחים פסלי ראשים לבנים. ההנחה על החצץ צורמת לי מאוד, בוידאו הסמוך אני מגלה את ההשראה האפשרית להצבה זו - הפסלים מונחים על כביש. אך הכביש חלק, מסוכן, מגודר על ידי בתים - האם שבבי האספלט במוזאון הם הפתרון ההולם ביותר להצבת הפסלים העדינים?
בהמשך המסלול פסלים גדולי ממדים. אני שמה לב לצל שלהם - משהו בהם מזכיר לי את צילומי המסטיקים, אותם הכרתי מקטלוג הדוקומנטה.
 |
| הצילום מסטיק לעוס, מתוך סדרה המוצגת במוזיאון |
 |
| צל של הפסל יד, אנדרטה לגיבורי גטו ורשה 2 1957, גבס עם פטינה וסיבי ברזל |
לבסוף הגעתי לתחילת התערוכה, שם תלויים רישומים אקדמיים מוקפדים. מענין איך הייתי קוראת את התערוכה במהלך הפוך. ברור לי שניתן היה לסגור את החלל האחרון ולאפשר כניסה אחת לתערוכה - ייתכן שהמהלך הדו כיווני מתוכנן.
במעבר לאולם המוזאון החדש קלטתי בגן פסל של נער יושב בברכה - בדיוק התחיל לרדת גשם. נזכרתי בוידאו בתערוכה של ספוז'ניקוב, בפסלים המציצים מהבתים הפריזאים, באחרים המונחים על הכביש. וחשבתי על השיח המענין שיכול היה להווצר אם גם פסלי הברונזה של ספוז'ניקוב היו עומדים בחוץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה