מיכל הלפמן, Change, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב 2013
אלהם רוקני, יוסף אבאד, מוזאון תל אביב 2014
חשבתי על השיר של אנה הרמן בעומדי בעבודת המיצב Change של מיכל הלפמן ומול הוידאו של אלהם רוקני.
הילקוט האדום/אנה הרמן
לזכר התיק האדום שהשלך לשלולית,
לזכר התיק שדימם שם כמו פצע פתוח,
כמו חדר עקור מלבה של ילדה אפלולית,
לבוא לחדר הכיתה כמו לחדר ניתוח.
מלים שכבשתי חגות בראשי כתקליט
שבור: תנדו, תדכאו, תלעגו, תבעטו, אך
שכבה של דמעות תיכבש בראשי ותליט
במו-ערפליה את חץ השטנה המתוח.
לזכר התיק שהושלך אל מחוץ לגדר
מבעד חלון הכיתה הפתוח, לזכר
ילקוט ארגמן פרוק-סודות השותת וחודר
כמים שקטים משלולית עכורה אל עמוד
שדרת ההווה המגליד על הפצע כסכר.
לזכר התיק האדום, הילקוט החמוד.
בוידאו של רוקני נראות בנות 6-8 בחצר בית ספר בזמן קריאת השמות על ידי המורה או מנהלת בית הספר. ניסיתי להתעלם מהלבוש הדתי ולהתרכז בידיים האוחזות בתיקים - תיקים ורודים על גלגלים של נסיכות, פיות ודמויות מותגים אחרות. התיקים האלה מוכרים לי מישראל - גם בבתי הספר בארץ תיקים אלה שכיחים בקרב בנות גילאים אלה. במיצב של הלפמן, תיק ורוד כזה נראה פתוח זרוק על הרצפה ותכולתו, ורודה אף היא, נשפכת על רצפת הגלריה. בקריאה שניה של השיר אני מגלה כי ניתן לראות בדימוי של הלפמן - התיק הפתוח הסמוך למראות שבורות - התיחסות לשורות השיר של הרמן:"לזכר התיק שהושלך אל מחוץ לגדר / מבעד חלון הכיתה הפתוח". בתוך השיטפון הורוד הזה, ניסיתי להזכר האם תמיד היה בו שימוש באופן מובהק כל כך בחפצים לבנות. לעזרתי בא השיר של אנה הרמן - הילקוט האדום. נזכרתי שגם לי היה ילקוט אדום. שלא כמו התיקים הממותגים, נשאתי אותו על גבי. עוד זכורים לי שני כיסים גדולים שהיו בו מקדימה, הנסגרים על ידי אבזמים זהובים. נדמה לי כי בשנות ה-70 הצבע הורוד היה שמור לנעלי ולבגדי בלט. התיקים, לעומת זאת, היו בצבעים חסרי איפיון גנרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה