היסודות של הבית הזה לא יחזיקו מים. הטבלה המחזורית שמרחפת מעליהם מנסה למשוך אותם לשווא. הברזלים והבלונים דוחים זה את זה כשני קטבים זהים של שני מגנטים הסמוכים זה לזה. מרכז הכובד של התערוכה הוא ברווח שבין הבלונים למוטות הברזל. בריק הזה הדוחק את הברזלים למטה ואת הבלונים למעלה. ברווח שבין יסודות הברזל המחלידים מן היסוד ליסודות הכימיים ממעל.
הבית כבר שקע עמוק, בקרקעית הביצה. יותר עמוק לא יוכל לשקוע. יותר נמוך לא יוכל ליפול.
המים העכורים, שילכו ויעכירו ככל שתמשך התערוכה, הם עדות לגוויעה. למות הברזל בים המים. הם זכרון הברזל, זכרון הבית, שהתאחדו לכדי חלודה.
ורק הטבלה המחזורית תמשיך לרחף ממעל, להיות עדה לנזקי הזמן. לצבור ולאגור את רסיסי הזמן והמקום כמו לוחות סולאריים הפוכים.
תודה אילת, ריגשת אותי במילותייך...
השבמחק