הגעתי לתערוכה בשבת האחרונה, ביומה האחרון. כמה שעות לפני הפירוק. אחרי שכולם כבר היו והלכו.
הקלקר שעל הרצפה כבר היה אמנות שמשתנה עם הזמן. מסוג העבודות שדורשות מהאמן להתיחס לצופה - relational aesthetics. את המושג טבע האוצר הצרפתי ניקולא בוריו בשנות התשעים. המושג מתאר את הנטייה ליצור אמנות המבוססת או מושפעת מיחסים בין בני אדם והנסיבות החברתיות שלהם.
הקלקר שעל הרצפה כבר ספג את עקבות המבקרים בתערוכה, ומהם היו רבים. יש שבאו בנעלי עקב והשאירו חורים בקלקר, יש שבאו בנעליים שטוחות אך כבדות. כך הלכתי כמו בלשית, אחרי הצעדים. כמו ילד שרודף אחרי עקבות בחול. בעצם, חשבתי לעצמי, כבר כשרצתי במדרגות למעלה מתוך סקרנות, כבר בפעולה זו היתה חוויה המתיחסת לצופה. היה ניגוד בין הריצה למעלה לרכבת התחתית.
התעכבתי בתערוכה כשעה. הלכתי לאורך הקרונות החשופים, הבנויים מעצי אורן המחוברים זה לזה. כל קרון זימן לי הפתעה אחרת, פסל אחר שעבר שינויים בידי האמן. יש והחפץ עבר שינוי בפני עצמו ויש שהחפץ חובר לחפץ אחר. החיבור, יוצר הקשר חדש. אופן החיבור עצמו (דבק חם, בורג או נייר דבק) הוא חלק מהאמירה של האמן.
לצידי הקירות התעכבתי ליד פסל השווארמה, עבודה משנת 2011.
היתי בתערוכה לפני כחודש. היא עדיין פועמת בי. אני עדיין מגלה אותה מחדש בכל מבט, בכל זוית. זו תערוכה שונה מתערוכות ציור או פיסול שהכרתי עד היום, כאלה "פוטוגניות", נעימות למבט וקלות להעברה דרך המחשב.
מקצה הקרון האחרון, אליו כאמור הגעתי לאחר זמן מה, בקעה עבודת סאונד של האמן. בעבודת הסאונד, העשויה בשכבות רבות, אנו עדים לתהליכי העבודה של האמן משיחות שהוא מנהל עם מוכרים ומוכרות לצורך קניית והזמנת חומרים לתערוכה. האמן מתקדם לרחוב, שומעים צפצפות של מכוניות ונגינת הפסנתר מתחזקת. איש אחד קורה בלי הפסקה "צדקה, צדקה".
שי-לי הגיע לתחנה
כך גם הצופה שהקדיש לתערוכה את תשומת הלב הראויה לה.
הקלקר שעל הרצפה כבר היה אמנות שמשתנה עם הזמן. מסוג העבודות שדורשות מהאמן להתיחס לצופה - relational aesthetics. את המושג טבע האוצר הצרפתי ניקולא בוריו בשנות התשעים. המושג מתאר את הנטייה ליצור אמנות המבוססת או מושפעת מיחסים בין בני אדם והנסיבות החברתיות שלהם.
הקלקר שעל הרצפה כבר ספג את עקבות המבקרים בתערוכה, ומהם היו רבים. יש שבאו בנעלי עקב והשאירו חורים בקלקר, יש שבאו בנעליים שטוחות אך כבדות. כך הלכתי כמו בלשית, אחרי הצעדים. כמו ילד שרודף אחרי עקבות בחול. בעצם, חשבתי לעצמי, כבר כשרצתי במדרגות למעלה מתוך סקרנות, כבר בפעולה זו היתה חוויה המתיחסת לצופה. היה ניגוד בין הריצה למעלה לרכבת התחתית.
התעכבתי בתערוכה כשעה. הלכתי לאורך הקרונות החשופים, הבנויים מעצי אורן המחוברים זה לזה. כל קרון זימן לי הפתעה אחרת, פסל אחר שעבר שינויים בידי האמן. יש והחפץ עבר שינוי בפני עצמו ויש שהחפץ חובר לחפץ אחר. החיבור, יוצר הקשר חדש. אופן החיבור עצמו (דבק חם, בורג או נייר דבק) הוא חלק מהאמירה של האמן.
 |
| מראה הצבה |
לצידי הקירות התעכבתי ליד פסל השווארמה, עבודה משנת 2011.
 |
| שווארמה 3 (2012), עץ דבק חם ופוליאסטר |
היתי בתערוכה לפני כחודש. היא עדיין פועמת בי. אני עדיין מגלה אותה מחדש בכל מבט, בכל זוית. זו תערוכה שונה מתערוכות ציור או פיסול שהכרתי עד היום, כאלה "פוטוגניות", נעימות למבט וקלות להעברה דרך המחשב.
מקצה הקרון האחרון, אליו כאמור הגעתי לאחר זמן מה, בקעה עבודת סאונד של האמן. בעבודת הסאונד, העשויה בשכבות רבות, אנו עדים לתהליכי העבודה של האמן משיחות שהוא מנהל עם מוכרים ומוכרות לצורך קניית והזמנת חומרים לתערוכה. האמן מתקדם לרחוב, שומעים צפצפות של מכוניות ונגינת הפסנתר מתחזקת. איש אחד קורה בלי הפסקה "צדקה, צדקה".
שי-לי הגיע לתחנה
כך גם הצופה שהקדיש לתערוכה את תשומת הלב הראויה לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה