גלריה קו 16 ממוקמת במתנ"ס נווה אליעזר שבתל אביב, ברחוב ששת הימים. מיד בכניסה לגלריה קיבל את פני מפל של אבני גרנוליט שנשפך ממרפסת הגלריה ועובר דרך החלון הפתוח מעט. ממפל האבנים הקטנות, הדומות לחצץ, הגעתי לרחבת גרנוליט, המוגבהת ע"י שלוש מדרגות מרצפת הגלריה. מדרגות העשויות גרנוליט אף הן. במרכז הרחבה ולאורך כל קירות הגלריה מוט ברזל, המרוחק מעט מהקיר ומחובר אליו על ידי כפות ידיים לבנות. את כפות הידיים יצקה הומל מידיהם של תושבים שהזדמנו למקום חודש לפני פתיחת התערוכה. בצד - ברזיה עם ארבעה ברזים. המים המפכים משמיעים צליל נעים בחלל השקט. תקרת הגלריה, בטון חשוף, הולם היטב את המיצב וסוגר אותו באופן הרמטי.
הרחבה, המעקה והברזיה, אלמנטים ששאלה האמנית מהכניסה למתנ"ס, מוצבים בחלל בצורה מדויקת להפליא - משתלבים היטב עם קירות הגלריה והמבנה הלא פשוט שלהם, זו אינה "קוביה לבנה". החוץ נכנס פנימה, זוהי עבודה site specific שהוקמה במיוחד עבור חלל זה ולא תוכל להיות מוצבת בחלל אחר מבלי לאבד את משמעותה כליל. כשעליתי לגלריה ראיתי שלט "חדר מחול". המעקה המקיף את הגלריה הזמין אותי לאחוז בו כאילו היה בר של רקדניות. הידיים נראו לי פתאום כידיהן של רוחות רפאים היוצאות מהקיר.
יש לתערוכה אופי מינימליסטי ואפילו זני. אין כאן פרט אחד מיותר. הכל נמצא במקומו ומדויק להפליא. פכפוך המים הזכיר לי לרגע גן יפני.
ישבתי בכניסה לגלריה ושוחחתי ארוכות עם האוצרת, קרני ברזילי. משהו משך אותי להשאר במקום, לחוות אותו בכל חושיי. בדיוק אז הגיעה קבוצת סטודנטים משנקר לביקור בגלריה. ברזילי סיפרה להם על ההיסטוריה של המקום, על אופיו המיוחד ועל שאיפותיה כאוצרת בגלריה ייחודית זו.
 |
| ידי ויד לבנה של תושב מקומי אוחזות במעקה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה