הגעתי לשיח בתערוכה בהשתתפות האמנית, האוצרת ואיריס גולדברג, פסיכותרפיסטית. קודם לשיח סיירתי בתערוכה. הדברים הנכתבים להלן הינם תובנות הן בעקבות התערוכה עצמה והן בעקבות השיח.
את עבודתה של פלוטקין הכרתי מעט מימי עבודתי במוזאון הרצליה. היטב אני זוכרת את הוידאו הנפלא בו כיכבו חבריה שעשו ליפ-סינק לשיר הקצבי שהיא כתבה, וידאו מ 2007. מאז לא נתקלתי בעבודות אחרות שלה.
כאמור נכנסתי לגלריה קו 16 לפני השיח והספקתי להתרשם מהתערוכה עוד לפני ששמעתי או קראתי עליה. התערוכה כוללת שתי עבודות וידאו, אורות כחולים מהבהבים לסירוגין על הרצפה מעין ארגזים הדומים לשלוש מגירות סגורות ושני רישומים. בשתי עבודות הוידאו מופיעה דמותו של "מוקי". בובה המופעלת בעזרת ידה של האמנית. בסרט אחד היא עושה ליפ-סינק לשירתה של האמנית ובאחר היא מופיעה לצד דמות האמנית ועיט.
אני קוראת את התערוכה ככזו העוסקת בהסתרה ובגילוי.
הסתרה
מה מכסה השלג היורד על המסך הגדול?
מה מסתיר הבית המתואר בו מלבד את האמנית עצמה?
מה מסתתר מאחורי דלתות המגירות הגדולות? מדוע האורות על הרצפה מהבהבים (חושפים ומסתירים לסירוגין) ומתפתלים בין הקירות? מדוע אנו לא רואים את האמנית שרה, אלא שומעים אותה בלבד? מה מסתירים הפרחים המלאכותיים בקדמת המסך?
גילוי
העיט המופיע ברוב הסרט המוקרן על המסך הגדול נועץ מבט חד בסביבתו - הן בתוך הוידאו והן מחוצה לו - בחלל הגלריה, בנו הצופים. מה הוא מגלה? ראשו מסתובב כל העת מבלי שגופו זז, כחיה המשחרת לטרף. אנו הצופים נדרשים לגלות מהו הסיפור המתגולל לנגד עינינו.
העלמה והמאסטר שף - הם שני רבדים של דמות אחת - האמנית. העלמה - דמות הגיבורה, האמנית שיצרה את התערוכה ואף שרה ומשחקת בה. המאסטר מכשף - דמות אחרת שלה, דמיונית אולי, כזו שמבקשת להסתתר במעמקי הנפש ולהבליח בתערוכה לפרקים. בשיח דובר על אגו ואלטר אגו. ואני נזכרת במילה "אחד", ששמעתי לאחרונה שיש קשר בינה לבין המילה "אחדות". כל אדם הוא אחד, אבל הוא גם אחדות של רבים.
את עבודתה של פלוטקין הכרתי מעט מימי עבודתי במוזאון הרצליה. היטב אני זוכרת את הוידאו הנפלא בו כיכבו חבריה שעשו ליפ-סינק לשיר הקצבי שהיא כתבה, וידאו מ 2007. מאז לא נתקלתי בעבודות אחרות שלה.
כאמור נכנסתי לגלריה קו 16 לפני השיח והספקתי להתרשם מהתערוכה עוד לפני ששמעתי או קראתי עליה. התערוכה כוללת שתי עבודות וידאו, אורות כחולים מהבהבים לסירוגין על הרצפה מעין ארגזים הדומים לשלוש מגירות סגורות ושני רישומים. בשתי עבודות הוידאו מופיעה דמותו של "מוקי". בובה המופעלת בעזרת ידה של האמנית. בסרט אחד היא עושה ליפ-סינק לשירתה של האמנית ובאחר היא מופיעה לצד דמות האמנית ועיט.
 |
| "מוקי", בובה המופעלת ע"י האמנית ושרה בקולה |
אני קוראת את התערוכה ככזו העוסקת בהסתרה ובגילוי.
הסתרה
מה מכסה השלג היורד על המסך הגדול?
מה מסתיר הבית המתואר בו מלבד את האמנית עצמה?
מה מסתתר מאחורי דלתות המגירות הגדולות? מדוע האורות על הרצפה מהבהבים (חושפים ומסתירים לסירוגין) ומתפתלים בין הקירות? מדוע אנו לא רואים את האמנית שרה, אלא שומעים אותה בלבד? מה מסתירים הפרחים המלאכותיים בקדמת המסך?
גילוי
העיט המופיע ברוב הסרט המוקרן על המסך הגדול נועץ מבט חד בסביבתו - הן בתוך הוידאו והן מחוצה לו - בחלל הגלריה, בנו הצופים. מה הוא מגלה? ראשו מסתובב כל העת מבלי שגופו זז, כחיה המשחרת לטרף. אנו הצופים נדרשים לגלות מהו הסיפור המתגולל לנגד עינינו.
העלמה והמאסטר שף - הם שני רבדים של דמות אחת - האמנית. העלמה - דמות הגיבורה, האמנית שיצרה את התערוכה ואף שרה ומשחקת בה. המאסטר מכשף - דמות אחרת שלה, דמיונית אולי, כזו שמבקשת להסתתר במעמקי הנפש ולהבליח בתערוכה לפרקים. בשיח דובר על אגו ואלטר אגו. ואני נזכרת במילה "אחד", ששמעתי לאחרונה שיש קשר בינה לבין המילה "אחדות". כל אדם הוא אחד, אבל הוא גם אחדות של רבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה