גיא גולדשטיין - Oh the Humanity
 |
המיצב כולל צפלין מתפנח, עבודת רישום בדיו על שמיכות חרום תרמיות, מטריית ריכוך אור, מכשיר רדיו ישן וסאונד. גולדשטיין מגיב בעבודה לסיפור היסטורי של ”התרסקות הצפלין הינדנבורג - ספינת אוויר גרמנית שאמנם הצליחה לחצות את האוקינוס ולהגיע לארה“ב, אך נשרפה לחלוטין בעת ניסיון הנחיתה שלה בניו ג‘רזי במאי 1937 וגרמה למותם של 36 בני אדם. התאונה האיצה את קץ העידן של ספינות אוויר כאמצעי תחבורה עיקרי, ואת המעבר לעידן הטיסה במטוסים.“ (רווית הררי) ההתרסקות הועברה בשידור חי, והשדרן שליווה את ניסיון הנחיתה - הרברט מוריסון, זעק “Oh the Humanity”. גיא (שהוא גם מוסיקאי) הלחין את קריאות השבר של השדרן לשיר רוק עכשווי. השיר בוקע ממכשיר רדיו טייפ ישן שתלוי על הצפלין. עוד כולל המיצב מטריה לבנה, המשמשת לריכוך אור בצילומים, שטיח שחור עליו הצופה יכול לעמוד ולהרגיש שהוא בסטודיו לצילום - כשלפניו מטרית התאורה ומאחוריו שמיכות תרמיות זהובות, המשמשות במצבי חירום, עליהן גיא כתב בדיו שחור "Oh the Humanity". הצופה המצלם את עצמו הופך לחלק מהעבודה. צילום הסלפי בתוך מיצב המתיחס לאירוע היסטורי שהועבר בכלי התקשורת מהמחצית הראשונה של המאה ה 20 מדגיש את ההתקדמות הטכנולוגית על פני כמעט 100 שנים: משידור רדיו המתעד אירוע היסטורי לעידן של עודף מידע חזותי בעידן הסלולרי.
גיא גולדשטיין - שיחה
בזמן העמידה במיצב זה נשמעות שריקות רחוב, כאלה שמבקשות להסב את תשומת לבנו, לסובב את מבטינו. הצופה נמצא בתוך אירוע תקשורתי - הוא נקרא לעבודה נוספת של האמן. השריקות בוקעות מהמיצב ”שיחה“ המורכב משני פסלי חבל קלוע, מעין קנים, העומדים אחד מול השני על פסלי עץ, כאילו היו קופסאות לבן ששימשו למשחק כשחוט דק מחבר בינהן וילדים נהגו לתקשר דרכן, או קיני ציפורים מהן בוקעים קולות גוזלים. גולדשטיין הקליט שריקות משפחתיות שאסף ברמת השרון. העבודה מגיבה למבנה הגלריה, שעל גגו נהגו חברי פלמ“ח להעביר מסרים באותו מורס. על הקיר רישומי גרפיט על אלומיניום. גולדשטיין השחיר מצילות תופים בגרפיט, הניח עליהן ניירות דבק והעביר אותן למשטחי אלומיניום המרחפים על הקיר. האוצרת כתבה: ”הן המגדלים וצלילי השריקות, והן הרישומים הדוממים המייצגים את פוטנציאל הרעד של המצילות באוויר, מתייחסים אל האוויר כאל מרחב המאפשר ספקטרום של צלילים ותקשורת“ (רווית הררי)
שני המיצבים מתיחסים לתקשורת. בעוד במיצב "Oh the Humanity" האמן מתיחס לאירוע תקשורתי היסטורי בארה“ב, הרי שבמיצב ”שיחה“ ההתיחסות היא לאירוע תקשורתי היסטורי מקומי, כזה שאירע על גג הגלריה עצמה וגם תקשורת עכשווית ע"י משפחות מרמת השרון. בשני המיצבים האמן משתף דמויות חיצוניות בתוך העבודות - במיצב "Oh the Humanity" הצופה עצמו הופך לחלק מהעבודה כשהוא מצטלם בתוכה, ובמיצב שיחה האמן משתף תושבים מרמת השרון. בהקשר זה יש להעלות את המושג "אמנות יחסית" (Relational Art) אותו טבע ניקולא בוריו ולפיו האמנות יוצרת מרחב חברתי שבו אנשים (הצופים) משתתפים. לכן יצירת האמנות אינה עוד אבסולוטית, סגורה ועומדת הרמטית בחלל אלא יחסית, פתוחה ומשתנה עם השתתפות הצופה.
הצורות השולטות בשני המיצבים עגולות או מעוגלות - הבלון, המטריה, רישומי המצילות, פסלי החבלים. הצבעים מינימליסטיים ונובעים מהחומרים עצמם.
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה