התערוכה המתפרסת על שלוש קומות הגלריה. שם התערוכה ריתק אותי "מעידות בעמק המוזרות". מהו "עמק המוזרות" ומהן ה"מעידות" שיש בו?
בחלל הראשון אליו נכנסתי, בקומת הכניסה, ריתק אותי מרחוק מה שנראה כמו ציור של האמנית דרור כרמי. לא הכרתי את האמנית ואני תמיד שמחה לגלות אמנים שאני לא מכירה. כמו להכיר זמר חדש. פתאום נפתחת לך זווית ראייה חדשה על העולם. קראתי על טכניקת העבודה. מה שנראה מרחוק כמו ציור הוא הדפסת פיגמנט ארכיוני. הדימוי נוצר (ציטוט מהקטלוג) "בשילוב של צילום וסריקה שבאמצעותה סורקים מבנים או אוביקטים". ההסבר בקטלוג כתוב בשפה ברורה והטכניקה יצרה עבודה מרתקת.
המשכתי לסייר. בקומת הביניים היו שתי עבודות שתפסו את עיני. נמרוד גרשוני, שגם אותו לא הכרתי, מציג את העבודה "קודקס א - אני אוהב לישון". זו הצבת וידאו ומדיה מעורבת. העבודה מורכבת ממסך קטן ומעמדה שנראית כעמדת של איש סאונד. הוידאו שרואים נערך מחדש בזמן התערוכה תוך כדי שימוש באפקטים ומניפולציות בלייב אקשן. שוב, הסבר ברור ונהיר יש בקטלוג התערוכה, שניתן לכל אחד בכניסה לתערוכה וכדאי להצטייד איתו כשמסיירים בה.
עוד בקומה השנייה עבודה של האמנית מירי סגל. שם העבודה "להיות מירי סגל". הצופה מוזמן לעמוד מול הדימוי של האמנית ולעוות את פניו. פני האמנית משתנים בהתאם.
מירי סגל עמדה בראש התכנית ללימודי המשך במדרשה, תכנית שהצטערתי מאוד לשמוע שנסגרה זה עתה. כשלמדתי בתוכנית במדרשה, אחד האמנים שהגיעו לביקור היה וואליד בשטי. בין המושגים שלמדתי היה " relational aesthetics" . אתסטיקה יחסית. אסתיקה שאינה אבסולוטית אלא משתנה עם קריאת העבודה על ידי הצופה ואף השתתפותו בה.
התערוכה מוצגת עד תחילת ספטמבר ובקטלוג מתוארים אירועים שמתקיימים בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה