 |
אפליה מתקנת, שמן על בד, 182X187 סמ' |
ציור זה נקרא מימין לשמאל, וזאת בניגוד לאופן קריאת ציור המקובל מאז המאות ה 15-16 בציור המערבי. הקומפוזיציה היא קומפוזיציה פתוחה. אמנם היא סגורה בצידה הימני אך בסוף הסקירה נשים לב שהיא פתוחה בצד שמאל, ומספיק שתהיה פתוחה בצד אחד כדי שתשתייך לקטגוריה של ציור בקומפוזיציה פתוחה. מהדמות שמשקה את הקקטוס כל מה שרואים זה את היד. הצינור, שמתפתל על הרצפה כמו ציור מופשט, מחלק את הרצפה לצורות נגטיביות סגורות ולבנות, שגבולותיהן ירוקים. המים הניתזים מהצינור יוצרים צורה של משולש שבסיסו באיזור הקקטוס, העציץ היחיד בציור שמקבל מים. משולש זה חוזר כהד במשולש שנוצר מהסולם. קודקודי שני המשולשים נמצאים קרוב זה לזה באיזור היד האוחזת בצינור. אני ממשיכה לצד השמאלי של הציור. שם אנחנו מוצאים צמח שנשפך, יתכן שרך, עליו יושבת ציפור. הציפור היא זו שפותחת את הקומפוזיציה לצד שמאל, שכן מבטה יוצא אל מעבר לגבולות הבד. לאחר סקירת חלקו התחתון של הציור, זה שבו מונחים אוביקטים על הרצפה הלבנה, נעבור לחלקו העליון. קודם יש לציין כי שני החלקים הם בשפת הציור שני מישורים. בציור הקלאסי מתקיימים שלושה מישורים - קדמי, אמצעי ואחורי. בציורי נוף מהרנסנס למשל, נראה מישור קדמי - רצפת הציור שמכילה למשל את מריה הקדושה, מישור ביניים שמכיל מבנה או נוף ומישור אחורי שבו הנוף ובו עצים, מבנים רחוקים וכד'. הרקע הכללי של החלק העליון, שגודלו חצי מהחלק התחתון, ורוד. זהו קיר עם מדף ועליו עציצים רבים ושונים המכילים צמחיה מגוונת. שם על חלק מהצמחים, אני מגלה ציפורים נוספות. מבין קבוצה זו, מושכת את עיני הציפור המתוארת ברישום לבן (ינשוף?). אופי תיאור הציור מזכיר את אופן ציור המים, אליהם היא מפנה מבט. שניהם מתוארים בקווים לבנים כדי לתאר שקיפות בציור. מאחורי רוב הצמחים, ובמרכז הקיר הוורוד פסים צבעוניים אנכיים - יתכן וילון שאוטם את החלל.
אזולאי משחק יפה בציור בין כתמים שקופים - מים, ציפור שקופה, לכתמים אטומים - שאר הציור; בין מישור קדמי לאחורי; בין קויו המתפתלים של הצינור לקווים האנכיים במישור האחורי; בין הרמז לדמות המשקה לציפורים שנמצאות בשלמותן ובין הצמחים השמחים בחלקם ומקבלים מים כל הזמן לזה שבדרך כלל עצוב כי אנחנו משקים אותו הרבה פחות. הקקטוס, כסוקולנט, אוגר את המים בעליו הבשרניים!
