יום שבת, 11 במאי 2019

גיא גולדשטיין, Ta Te, על עבודה אחת מתוך סדרה

20X30, גרפיט, שמן, קריולה וקולאז על נייר

מפרט כתום של גיטרה תפס את עיניי במרכזו של נייר מלבני. הספרה 10 מתנוססת עליו. זהו גזיר נייר שהאמן הדביק על קו אלכסוני. קו מקביל לו ובאורך כמעט זהה נראה חלש יותר בצד ימין. מלבן בגווני אפור - מכהה למטה לבהיר - למעלה צמוד לקו הימני. מתחת לספרה 10, כתם צהוב שנעשה מקווים צמודים זה לזה. הכתם הצהוב צמוד, כאמור, מצד אחד למפרט ומצד שני - לקווי גרפיט כהים ומהירים. קווים שמתחילים בהחלטיות בצד שמאל אך הולכים ונחלשים בצד ימין.

יש שני וקטורים בעבודה. האחד - מלמטה למעלה והשני - משמאל לימין. הראשון נוצר משני קווים (קו דקיק שלישי מרחף לסירוגין בצמוד לקו השמאלי) והשני מריבוי של קווים. 

השם Ta Te מרמז על משקל מוזיקלי. צורת המפרט צמודה למיתרים המסודרים כאגודת שיבולים. 


כתבתי בעבר על תערוכה של גיא. עבודתו מרתקת אותי. אולי זה בשל הסיבה שיש לנו מן המשותף. גיא מוסיקאי, היה בסיסט להקת "נערות ריינס" וממקימיה. עם השנים התפרסם גם בשל היותו אמן חזותי. התהליך אצלי היה הפוך, מאמנות חזותית נשאבתי למוסיקה. כך או כך, שנינו מכירים את שני השדות ופועלים באחד עם המטען שצברנו בקודם.

יום ראשון, 5 במאי 2019

תמחקי את הכל, תערוכת יחיד של איה ניצן בגלריה אינדי, אוצרת - נוגה דוידסון

נכנסתי לחלל הגלריה בשבת בבוקר, מעט לפני השיח. את פני קיבל צילום צבעוני גדול ממדים. זיהיתי את המקום - הרחבת כביש החוף סמוך לרשפון, המושב בו גרה ניצן. תל אדמת חמרה כהה במרכז הצילום. מסביבו קוליסים של טרקטורים ש"מחקו" את פני השטח. את איה אני מכירה משנת 2013, מאז שהתחלנו תכנית בת שנתיים של לימודי המשך במדרשה לאמנות בבית ברל. נזכרתי בגלוסקמת שעווה שהיה פיסלה במהלך הלימודים. הגלוסקמה הכתה בי מיד כשראיתי את תל החול במרכז הצילום. הנה הגלוסקמה של איה! 

נכנסתי לחדרון פנימי. על הקיר צילום שחור לבן ובמרכזו שק יוטה גדול. בשק אני מדמיינת  שתי גופות. הגלוסקמה עדיין מהדהדת. הנה הגופות. כשיהפכו לעצמות יהיה אפשר לטמון אותן לנצח בגלוסקמה. בשיח היה ספרה שזהו צילום ישן מאוד, פילם שמצאה מלפני 30 שנה.

אני יוצאת מהחדרון ומגלה על הקיר צילום נוסף, הפעם של עגלה. הסיפור שסיפרתי לעצמי מתפתח - זאת העגלה שהביאה את השק. 

מן החדר לימיני בוקע קול גברי. זו עבודת וידאו בת שמונה וחצי דקות שבה איה מראיינת את אבא שלה. על וידאו זה נכתבו שני מאמרים - אחד של האוצרת והשני של האנליטיקאית דפנה עמית סלבסט. דוידסון כותבת במאמרה על היות האב תוצר של תקופה, על הימים בהם גדל, ימי טרום הקמת המדינה בהם היתה אוטופיה - האמינו באופן אבסולוטי שתבנה מדינת לאום לעם היהודי. הריאיון ממשיך לתקופה בה אביה של ניצן היה חייל (צנחן, צלף) ועולות בו שאלות של זכרון ומוסר. בטקסט של דפנה עמית סלבסט יש ניתוח לאקאניאני של הנאמר (והלא נאמר) בוידאו.

חללי התערוכה נדמים לי כמאזניים שבצידן האחד עבודת הוידאו, ובצידן השני שלוש היצירות שתיארתי.