הציור "בונד" מקבל את הצופה על קיר הכניסה השמאלי לתערוכה. הציור מאופיין במשיכות מכחול דקות, משיכות שמרמזות על חלל ריק ומשיכות מעט עבות יותר - בעיקר באיזור הצווארון. האיזורים הריקים בפנים - איזורים שבהם הרקע (נגטיב) והיש (פוזיטיב) הופכים לאחד הם הרגעים המענינים ביותר על הבד.
בחלל מפוזרים פסלים לבנים, עשויים נייר לבן ומצופים צבע לבן מבריק, מכונפים ובעלי צורת כללית וייחודית של מטוס. מעין אוריגמי כשיוצרים הילדים, אלא שכאן הנייר הבתול עבר ציפוי לקה, וכשמתבוננים בציור "בונד" נדמה כי המטוסים מקיפים אותו כמו הפסים הלבנים בסרטי ג'ימס בונד. כמו כן, הקפלים הלבנים מרמזים על הצווארון הלבן של השחקן המצוייר. שניהם מקופלים, שניהם צבועים לבן. רמברנדט הדגיש באופן דומה מטפחות לבנות על צווארו. ניתן לראות בעבודת מסכי האור הצבעוניים ובקולאז'ים הצמדה של משטחים דו מימדיים. עבודות הרישום העדינות עם חלקי סמלי בנקים נראים כגרפים חסרי נתונים, גרפים אילמים. גם שם ניתן לדבר על הלבנה, או מחיקת מידע, או אולי על הלבנת הון.
 |
| בונד, 50X5 סמ', 2015 |
מרגע זה, שבו בעצם אנחנו לא מתבוננים על מה שנמצא מולנו בחדר, לא חוקרים במבט את האמנות שלנגד עינינו, אלא מתחילים לדמיין איך X או Y היו יוצרים פסל כזה, אז המחשבות יכולות להפליג רחוק וכך בעצם ביקורת העבודת של האמן הופכת ופוחתת. תחת זאת, הוא מקבל סל של רעיונות איך יכול היה לעשות את העבודה יותר "טובה".
