שירותי הכריעה אינם החפץ היחיד בחלל שעבר הסבה/הזרה. בנישה בכניסה לחלל עומדות כיסות יין שרגליהן שבורות. הגביע ופריט הזכוכית המוארך, שהיה פעם רגלית של כוס, הפכו לאלמנט דקורטיבי - הקרקעית האדמדמה שהיתה בבסיס הכוס הפכה לכיפה של מבנה מועגל הכולא את בסיס הכוס - מעין יצור שבולע את עצמו, או מזכרת מאתרי תיירות של כיפה עם פתיתי שלג שנופלים בכל פעם שהופכים אותה.
 |
| מרגו עובדיה, כוסות יין שבורות שהפכו לפריט דקורטיבי |
בשתי נישות מחוץ למבנה מונחים זה לצד זה שני "מונומנטים" - הימני נוצר מערימה של מפיות והשני מערימה של דליים שחורים הפוכים - בדומה לכוסות היין, גם כאן שכפול החפץ מוציא אותו משימוש והופך אותו לדקורטיבי - עיטור שבבסיסו דגם החוזר על עצמו.
 |
| מרגו עובדיה, פרט מהמיצב |
אני קוראת את התערוכה ככניסה ויציאה לאיזורי בטחון וסכנה לסירוגין. שני עולמות שהאמנית מפגישה בטבעיות ובאתסטיות מרהיבה. זהו עולם מתעתע שהשבר שבו מתגלגל לשלמות. עולה לי האימרה של רבי מנחם מנדל מקוצק - "אין שלם מלב שבור".
אני אוהבת את האיזון הנכון בין שכפול - מפיות, דליים, כוסות יין, אריחים, לבין מונומנטים יחידניים בחלל. השכפול/ריבוי, שהיה נפוץ בעבודות אמנות בעשורים האחרונים מקבל כאמור אצל עובדיה תפקיד ומשמעות חדשים. זה לא ריבוי לשם הריבוי עצמו אלא לצורך הפיכתו לדגם, כל דלי הוא יחידה מודולרית שהופך בערימה לספק מונומנט ספק אלמנט דקורטיבי.
הצבעים והמרקמים בתערוכה מסקרנים אותי. מצד אחד, אלו צבעים ומרקמים של אתר בניה, הצבע הלבן של המבנה המרכזי מזכיר לי את המבנים של אבשלום, אבל יחד איתם נכנסים לחלל צבעי פסטל עדינים מאוד בכוסות היין, צבעי פסטל כהים יותר במפיות, שחור בדליים וכאמור הבטון והעץ החשופים. שיא המתח הצבעוני נוצר בשני פסלי ה"ג'ימבורי" שם האדום והכחול, המזוהים עם גני משחקים, מוצמדים כאמור לאלמנטים של אתר בניה. גם אלמנטים אלה מזכירים לי את המבנה שיצר אבשלום בשנת 1992 - "הצעות למגורים". אך בעוד שאצל אבשלום היחידות היו מודולריות ויצרו מבנה לבן משוכפל, הרי שאצל עובדיה הן נוצרות משילוב בין רדי מייד ליציקת בטון ולקורות עץ. הן יחידניות.
 | |
| מרגו עובדיה, פריטי ג'ימבורי בשילוב עץ ובטון |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה