שרון פדידה, חמש כוכבים, גלרית המדרשה - הירקון 19, ינואר 2015, אוצר - בועז ארד

אפשרויות קיבוע של מצבים ארעיים

התערוכה של פדידה מוצבת בחלל הכניסה של הגלריה. במרכזה שטיח גזור ועליו תא סגור, בממדים המזכירים  שירותים ניידים המצויים באתרי בנייה. ניתן להתקרב לתא ולהציץ דרך חורים שהאמן יצר בדיקט, כנראה לאחר ההצבה - שאריות העץ זרוקות עדיין על השטיח. המילה "נוח" מודבקת על אחד מקירות התא.

בפינת החלל מסודרות כוסות קפה חד פעמיות, חלקן על הרצפה, אחרות בקופסת קרטון. הכוסות מכילות שאריות של קפה שחור, הן מתכתבות עם הצילום המונח בצידן - ובו קטעי גוף, קומקום חשמלי ושקית קפה טורקי אדומה. חצים עם שעות משרטטים קשתות בין הכוסות, מה שמרמז על זמן השתייה.  הקשת, שחוזרת גם בקו המעוקל הגזור של השטיח, היא חוסר היכולת להגיע באופן ישיר מנקודה לנקודה. כמו כן, היא חלק ממעגל, צורה החוזרת בתערוכה מספר פעמים.

בפינה הבאה, קופסת קרטון נוספת ממנה משתלשלים כרטיסי טיסה שטרם נעשה בהם שימוש. כרטיסים לבנים המוכנים להדפסה, עם לוגו של חברת התעופה. המילה "הלם" הכתובה על פיסת דיקט מוסתת ממלבן בעל שוליים צהובים, שהכיל אותה.

שבר לבן של גדר אלומיניום, המצוי אף הוא באתרי בניה, מונח על הרצפה בהמשך לכרטיסים הבתוליים והאמן המשיך סימון אדום שנמצא עליו על רצפת הגלריה.

 אוביקט החולש על החלל ומאיים להכנס אליו הוא צמיג שחור אליו הוחדרה סכין קפיצית. מסביב לו עיגולים שחורים, שרוססו דרך פלטת עץ המונחת לצד הצמיג.

התערוכה מעוררת מחשבות על פעולה, קיבוע והסתה. החומרים מהם היא עשויה - נייר, דיקט, אלומיוניום - הם חומרים קלים ושטוחים. פעולות של שבר או קריעה נעשו לעתים לאחר הפעולה - קודם נכתבה המילה "טעות" על דיקט ואחר כך הוא נותץ. קודם הונחה המילה "הלם" ואחר כך היא הוצאה ממקומה והותירה חלל. הפלטה עם החורים העגולים, שהזכירה לי אלמנטים בתערוכה של דרור דאום, עליו כתבתי בבלוג זה, שימשה לריסוס עיגולים שחורים. לאחר הריסוס הפלטה הפכה לשולחן. החורים שנוצרו בשולחן שולחים את המבט לכוסות החד פעמיות - גם הן מכילות עיגולים שחורים, אלה שאריות הקפה.

זוהי גם תערוכה על זכרון ועל חוסר היכולת לשחזר. כל שליפה של מידע מחוויות בעבר קשורה להווה, וכל קריאה פרשנית של זכרון היא תלויית הזמן שבו אנו שולפים אותה. כל זכרון הוא כבר הסתה. עולות מן התערוכה גם סוגיות של שפה - שם התערוכה - חמש כוכבים, המרמז אולי למלון המפואר בדרגת חמישה כוכבים בו נמצאת הגלריה, מכיל את מורכבות השפה העברית ואת נושא הזכר/נקבה של שמות עצם. זהו אחד מן הנושאים אותם חקר הבלשן ד"ר גלעד צוקרמן  בנוגע לשפה אותה אנו דוברים, היא "ישראלית", לטענתו. ולא עברית. בישראלית, בניגוד לעברית, יש מקום למה שאנו תופסים כיום כשגיאות לשון - ישראלית מקבלת את המשפט "עשר שקל".  על משקל זה, היא תקבל גם את "חמש כוכבים".


קריאה שניה של העבודה - שבוע לאחר הביקור הראשון בה

החלל ששהיתי בו היה חלל שהזמין אותי לשהות במצבים הקשורים לטיסה. הגלגל הבודד שמסומן על רצפת הגלריה ע"י שתי קבוצות של עיגולים שחורים הוא גלגלו הקדמי של מטוס שביצע נחיתה או מאיץ לקראת המראה. כבר בפרשנות הראשונה, זו שנכתבה ביום הביקור, פירשתי את הגלגל כאוביקט שחולש על החלל ומאיים להכנס אליו. בפרשנות כזו, הסכין שנעוצה בו מרמזת אולי על הקיבוע שלו דווקא וחוסר היכולת שלו לנחות או להמריא.

התא הסגור, שפירשתי בתחילה כתא של שירותים ניידים באתרי בניה הופך לתא שירותים במטוס. ההצצה אליו דרך חור מתחברת לעמידה שלנו מול תא שירותים כלשהו והדריכות - יש שם מישהו? בתאי שירותים ישנים היה תמיד חלון וידענו שכשהחלל מואר, התא תפוס. היום התשובה נעוצה בצבע משתנה סמוך לידית.

אלמנטים יותר ברורים ומובנים בפרשנות זו הם כרטיסי הטיסה וכוסות השתיה החד-פעמיות.

התערוכה מספיק מאווררת כדי שנוכל לבחור דרכי פרשנות שונות לקריאה שלה. זו תערוכה שלבטח תקרא על ידי אחרת במפגש שני או שלישי איתה. או לאחר זמן הנוכחות שלי בחלל.