רוחות, תערוכה של אלכס קרמר בגלריה אלון שגב, 28.8-17.10.2014

התערוכה של אלכס קרמר מורכבת מציורים מופשטים, גדולי מימדים. הציורים עשויים בשכבות, שפכטל היוצר חריטות על הצבע הטרי חושף את הצבע שהונח על הבד בשכבה הקודמת. הנפות השפכטל נראות מהירות, חזקות והחלטיות. באחדים מהציורים הצבע שנערם על סכין הציירים יוצר תלוליות על הבד.

על אף שהציורים נדמים מופשטים לחלוטין, מקור ההשראה שלהם  הם רישומים מהתבוננות בנופים שהאמן יצר בארץ ובניו יורק. הרישום, אומר האמן, תמיד קודם לציור.

ענינו אותי החריטות והעבודת הרב שכבתית. נדמה כי החריטות, הקווים שהן יוצרות, הם מעין שלד שסביבו נבנה הנוף. הצבע ברוב העבודות נוצר באיזורים אחידים, כמעט ללא גיוון. יש בניגודים הצבעוניים ובקווים המהירים תחושה חזקה של תנועה, לרוב אופקית. למרות הטריות העולה מהעבודות, אחדות מהן התבשלו בסטודיו לאורך מספר חודשים.

הציורים דורשים עמידה ארוכה מולם ובחינה איטית שלהם. אז מתחילים לגלות רמז לבית, לדרך, או לעצים על גבעה רחוקה.

פרט מתוך ציור, אלכס קרמר

יצאתי מהתערוכה ונזכרתי בשיחה עם אוצרת על הציורים שלי - נופים מופשטים אף הם. האוצרת הביעה פליאה גדולה מהעיסוק במופשט כיום. לדעתה, אין רלוונטיות לציור מופשט אחרי זריצקי. השתמע שהציור שלי אנכרוניסטי, לא הולם את רוח הזמן.  חשבתי על התמימות שבחלוקה  לזרמים פיגורטיביים ומופשטים - אחד מול השני. ואז נזכרתי בהרצאה של וואליד בשטי - שיש הרואים בצילומיו עבודות מופשטות - וסלידתו הנחרצת משם התואר "מופשט" ביחס לעבודותיו. גם בעיני החלוקה הזו לא רלוונטית.

זי קומען? תערוכה של אסף אבוטבול, גלריה המדרשה, תל אביב, אוצר - בועז ארד

על הרצפה בכניסה לתערוכה מוצב סינתיסייזר. מוט ברזל שמוצב עליו ומגיע לתקרת הגלריה לוחץ על הקליד השמאלי, וגורם להפקת צליל מונוטוני - מתכתי, קר, ללא התחלה אמצע או סוף. את מוט הברזל מחזיק מעמד של מיקרופון תלת רגלי.  על הקיר תלוי צילום של היטלר רכון כשידו שלוחה קדימה, מבקשת ללטף אילה שהיתה  בצילום המקורי אך הוסרה על ידי האמן. הרכינה של היטלר לכיוון הכלי המוסיקלי שעל הרצפה מרמזת על תנועת הכיפוף של הצופה בבואו לבחון את הפסל מקרוב. במקום האילה החסרה כאן, נפגוש  איילים וחיות אחרות בהמשך התערוכה. ההצבה הפיסולית בכניסה לתערוכה היא מעין גרעין שמכיל את הצפוי לנו בחללים הבאים - עיסוק בחלל במובן של ריק, היעדר, במתיחת גבולות, מתיחת דימויים ובשחור ולבן.  כמו כן, האזכור לגרמניה - העולה גם משם התערוכה.

בחלל השני חמש הדפסות גדולות בשחור לבן של דימויים שונים שנערכו במחשב - איל, דמות של גבר מעונב בעל קרן, צוללת שחורה ושתי עבודות בנושא כסאות "כתר". העבודה "שני יהודים עם עבר מפואר הולכים ברחוב בגטו ורשה" מציגה שני כיסאות פלסטיק לבנים שעברו עיוות והפכו למעין שתי דמויות המנהלות דו שיח על רקע שחור. בכל העבודות בחלל זה יש מתח בין הדימוי לחלל - בין הpositive ל negative space, שבו נוצרות צורות חדשות ועצמאיות. הצליל העמום שמופק מהסינתיסייזר בכניסה ונשמע גם בחלל זה עוטף את הצוללת בצליל עמום, אפשר שנוצר במעמקי הים. יש כאן משחק מילים על השורש צ.ל.ל. - צוללת, צליל וצללית. המוט האנכי שמחבר בין  הסינתיסייזר לתקרה בכניסה מנוגד לקו האופקי החזק של הצוללת, אך גם מרמז על תנועת כלי זה על ציר אנכי לעומקם של ימים. מתיחת הדימויים קיימת כאן בדמות הגבר - מחד הצל שלו מאריך אותו על המשטח הדימיוני עליו הוא עומד, מאידך - הקרן שלראשו מותחת את גופו כלפי מעלה. באופן דומה, הכיסאות והאיל נמתחים על הנייר על ידי קווים שנשפכים מהם או צורות מופשטות אחרות שיוצרות חללים מענינים סביבם (למשל בדמות האיל).

בחלל השלישי הסריקות השונות לא הודפסו על רקע לבן, אלא על גבי מצעים שונים, סרוקים אף הם. כך, למשל, האמן סרק דפים מספרים ישנים או השתמש בתצלומי שטיחים ושילב עליהם דימויים. לעומת דמות היטלר שקיבלה את פנינו בכניסה לתערוכה, וידו המושטת לעבר הריק, נראים שני ראשים על שטיחים מזרחיים - יוסף טרומפלדור (יוספוס), תמי בן עמי ובאמצע - הסמל של מרצדס, עבודה שמכונה "Love, Peace and Harmony". עוד בחלל זה - יציקה של נעל העשויה מן החומר ממנו יוצקים רצפות סומסום - "בלטה מוקסין". הנעל היצוקה מתכתבת עם צללית הנעל המעוצבת של ויויאן ווסטווד, עליה עומד ינשוף - עבודה התלויה בחלל זה. הנעל הדורכת על הרצפה כאילו מתאחדת איתה, מתמלאת בה. שתי עבודות מענינות נוספות בחלל זה עושות שימוש בפסל "התרוממות" של קדישמן מרחבת הבימה. בעבודה אחת, "שחרחורת- מחרוזת פנינים" הפסל מוארך על ידי הוספת עיגולים, ובאחרת, "ציפור", הפסל מתעוות - לכדי דמות מכונפת.