אף מילה על אימפרסיוניזם?
התערוכה כוללת שלושה גופי עבודות מרכזיים - נסיעה ברכבת לאורך מסלול אחד מתוארת בארבע עונות השנה, בארבע הקרנות, צילומים סטראוסקופיים המתארים בניית תחנת רכבת והעבודה Double Windsor - באסטר קיטון על קרון רכבת בסרט מ"העז" מ-1921 לצד וידאו של מנהל מוזיאון לרכבות בצילום המחקה את קיטון. החיקוי מתבטא בישיבה, במגבעת שיצר פניני ובעניבה. (המגבעת שיצר האמן נמצאת בדלפק הגלריה)
העיסוק ברכבות בהקשר היסטורי (מוזיאון רכבות, סרט ישן) לצד בחינת הטבע הנשקף מהרכבת בארבע עונות שונות - אני לא יכולה שלא לחשוב על המהפכה התעשיתית ועל האימפרסיוניסטים. מונה בעיקר. אני בודקת בביקורות שמונחות על הדלפק של הגלריה, ארבע ביקורות. אף לא מילה אחת על אימפרסיוניזם?
אני לא יכולה שלא לחשוב על תחנת רכבת סן לזאר של מונה -
מונה צייר את תחנת הרכבת, כמו את ערימות השחת, במשך שעות היום השונות, בעונות השונות. האור המשתנה שהטיל צבעים שונים ריתק את האמנים האימפרסיוניסטיים.
והנה, על קיר גלריה שלוש מוקרן נוף 4 פעמים, בארבע עונות השנה, והצופה עד לצבעים המשתנים של הנוף. יתכן ואני חוטאת בדבריי לנושא העיקרי של הוידאו - נערה צעירה שנמצאת על המסילה - אך בפרקי הזמן שאני עמדתי שם מה שבלט לי יותר מכל הוא הטבע המשתנה.
בתערוכה עבודות בצילום סטראוסקופי: טכניקה שהיתה אופנתית במחצית השניה של ה מאה ה 19 (שוב - התקופה האימפרסיוניסטית), סרט אילם - ראינוע - מראשית המאה ה -20 וצילומי וידאו. בדף התערוכה כתוב שהצילומים הסטראוסקופיים, מרגע שנלקח מהם אביזר הצפייה הייחודי המאפשר ראיה תלת מימדית, הם "שכפול וכפילות הרגע המכריע של הצילום הקלאסי." מעבר לכך, אני מוצאת הקבלה בין הצילומים הסטראוסקופים לקטע מהסרט של באסטר קיטון - בשני המקומות האמן מאלץ כפילות ושכפול (אחד ממאפייני אמנות פוסט מודרנית) על דימויים מהעבר.
בדומה ליצירות רדי מייד בהן חפצים מן המוכן הופכים לאמנות מעצם המעבר למוזיאון, הרי שגם פה הצילומים הסטראוסקופיים והסרט האלם לא נחשבו בזמנם ליצירות אמנות. במעבר הנוכחי לעולם האמנות, האמן כופה עליהם שכפול ובכך הופך אותם ליצירות עכשוויות (מעניין שרק ארבע שנים קודם לסרט של באסטר קיטון, ב 1917, מרסל דושאן לקח אסלה, חתם עליה, נתן לה שם, הציב אותה הפוכה ובכך הפך אותה ליצירת הרדי מייד הראשון). השכפול נעשה פעם אחת ע"י נטילת המכשיר הסטראוסקופי והצגת שני צילומים משתי זויות שונות, ובפעם אחרת ע"י העתקת סצינה מסרט, והקרנת המקור לצד ההעתק.
ההעמדה של פניני את מנהל מוזיאון הרכבות כבאסטר קיטון מזכירה לי גם עבודות של מישל פלטניק בהן הוא מצלם מודלים בסטודיו בבגדים ובהעמדה של דמויות מציורים מתולדות האמנות, למשל של פרנסיס בייקון.
השבמחק