התערוכה "בשעה הסגולה" מציגה גוף עבודות נרחב עליו עבד האמן בשלוש השנים האחרונות. שם התערוכה לקוח מהפואמה "ארץ השממה" אותה כתב ת.ס אליוט ב 1922, תרגם ערן צלגוב. הפואמה מתארת את המצב התרבותי והרוחני של אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כארץ שממה רוחנית ומוסרית. היא נחשבת לאחת היצירות החשובות והמשפיעות ביותר של המאה ה-20, ומשלבת אזכורים רבים לספרות, היסטוריה ומיתולוגיה. בשיח גלריה עם האוצר הוא מעלה את העובדה שגם בעבודות של לוונטל יש ריבוי קולות.
הדבר המאפיין ביותר את הציורים הוא היותם חומריים כשהם כמעט ערומים לגמרי מחומר. אנו נוטים לכנות ציורים חומריים כשהם עמוסים בצבע ובשכבות. גם ציורים אלה עשויים שכבות, אך השכבות דקות כבדי משי רכים. בלב התערוכה ציורים אנכיים ברובם על נייר המוצמד לקרטון עבה. שולי הנייר המרוחים בשלאק נראים בבירור והם מעין מסגרת נוספת לציור. ציורים קטנים אלה דו-כרומטיים ברובם: כחול אולטרה-מארין וחום הנובע גם מצבעו של השלאק וגם משימוש בגווני צבע שמן חום. הצבע נוזלי במקומות מסויימים, כאילו היה צבע מים.
נושאי הציור - מודל (למשל אשתו של האמן), צילומים בשחור לבן או נושאים מתולדות האמנות. לחלק מן הציורים האמן בנה מודל (מאקט) אותו צייר. האמן שואב השראה גם מעטיפה של דיסק שאהב - כך למשל יש ציור שצוייר בהשראת עטיפת הדיסק Five Leaves Left של ניק דרייק שיצא ב 1969.
הציורים מעלים את השאלה האם הם גמורים או לא, Finito Non finito, אשר מאפיין בהקשר של תולדות האמנות בעיקר את פסליו של מיכאלאנג'לו. זו אסתטיקת אי השלמות, ראיית אי השלמות כערך אסתטי בפני עצמו - האמן משאיר ביצירה חסרונות כדי להדגיש את שלמותה.
