נכנסתי לקיבוץ מענית והתאהבתי באוירה הקסומה. בסמוך לסלע די גדול בכניסה יש שלט. על הסלע כתוב "הסלע של הרצפלד" ושם מסופר שהוא עמד על סלע זה ממש בספטמבר 1942 ואמר:"אתם מתבוננים סביב וחושבים שאין כאן כלום [...] אני מודיע לכם הכל יהיה כאן! יהיו כאן בתים ועצים, מים וחרושת, [...] הכל יהיה כאן!"
ויש פה גם גלריה נפלאה הצמודה לבית יד לבנים.
 |
| הסלע של הרצפלד נכנסתי לגלריה המוארת באור טבעי (דבר די נדיר) וקיבלו את פני ציוריה של רותי זינגר. רותי עובדת בדיו על נייר שסופג אותו באופן מיידי. (אני עובדת בימים אלה בטכניקה הפוכה - דיו על נייר כרומו שלוקח זמן לדיו להתייבש עליו). העבודות הן זיכרון של תלת ממד בשני אופנים. ראשית - זה בסיסו של כל ציור. הפיכת התלת ממד לדו ממד. שנית - רותי מקמטת חלק מהניירות - בכך הם הופכים תלת ממדיים ואז מגהצת את חלקם. פעולת הקימוט והגיהוץ הן חלק בלתי נפרד מהתוצאה הסופית. הציורים נושאים את זכרונות אלה והם חלק משמעותי מאוד בעבודה. הם משפיעים למשל על אופי המצע, משיכות המכחול והגוונים הנוצרים. בחלק מהציורים יש איזורים לבנים למעלה - שם נראים הקמטים. מתבקש ממש לגעת בניירות כדי לוודא שאלה לא בדים. פעולת הקימוט משאירה על הנייר קמטים שדומים לטקסטורות. אני רואה קשר ישיר בין טקסטורות אלה למיצב שהציגה במסגרת תערוכת הגמר של בוגרי התואר השני באמנות באוניברסיטת חיפה. המיצב כלל טפטים ענקיים עליהם היו פאטרנים. העבודות להלן ללא כותרת, דיו על נייר, בגדלים משתנים. |
שלושה ציורים נתלו מתחת לחלון דרכו נראים עצים. האמנית התייחסה למראה זה בעבודות - אלה נופים.
בהתייחסה לנוף שנראה מחוץ לגלריה התערוכה הופכת מתערוכת ציור עצמאית, שבה ציורים יכולים לנדוד בין חללים, לתערוכת ציור תלויית מקום. ציור מיצבי
בחלל ההנצחה הסמוך ניצב פסנתר ומעליו ציור נוסף.
.הצילום עושה עוול לעבודות. ממליצה מאוד לנסוע למענית ולראות אותה
 |
| רותי ואני בגלריה (משמאל - רישום של אביטל דיכטר) |
*זוהי תערוכה זוגית עם האמנית אביטל דיכטר. ברשומה התייחסתי רק לעבודות של רותי.
