גסטון צבי איצקוביץ מציג תערוכת צילומים שהם תוצאה של חצי שנה בה נהג האמן לבקר ולצלם בחלקו הצפוני של אזור "עוטף עזה". מתוך הסיורים נולדה התערוכה "מערבולת", המוצגת בימים אלה במוזיאון הרצליה. האמן היה עד לנזקי השריפות של בלוני ועפיפוני תבערה בהריסות של שלושה כפרים פלסטיניים שתושביהם גורשו ב 1948 - סמסם, נג'ד ואלמנסורה.
צילומי צבע גדולים של שדות קיבלו את פניי. הצילומים גרעיניים וחומריים מאוד. שאלתי את האמן כיצד יצר את החומריות הזו, והוא סיפר לי שעבד עם סרטי צילום שפג תוקפם, במכוון.
במרכז החלל עבודת וידאו שצולמה מרחפן. המצלמה סורקת את הקרקע באיטיות ונדמה לעתים שמדובר בצילומי לוויין. על הקיר מאחור, סדרת צילומים המתעדת התפתחות של מערבולת חול. הצילומים קטנים, והם מוצגים אחד ליד השני.
בעודי מתבוננת בצילומים אני נזכרת ביצירות קודמות של האמן, ובמיוחד בתערוכתו "האבן והסלע" בגלריה באזל בשנת 2013. בעבודתו - "פרגמנטים מתוך פיצוץ" - הוא מתעד פיצוץ מבוקר במחצבת סלעים.
בעבודה "שרידי מדורות", המורכבת ממספר תצלומים, שהוצגה אף היא בגלריה באזל, הוא מתעד אדמה חרוכה, אבנים שחורות- שרידים של האש. גם בעבודות אלה בולטת החומריות של הסלעים והאדמה.
מעניין הדמיון בין שתי התערוכות - האמן מתעד שרידים או עדויות לשריפות, מעשה ידי אדם, כשדמות האדם נעדרת מהם כליל, הוא מתמקד בנופים. הנופים רחוקים מלהיות רומנטיים, אלה נופים רחבי ידיים או ממוקדים, בקומפוזציות פשוטות מאוד - הנושא במרכז הקומפוזיציה. אני קוראת כאן רצון להתערבות מינימלית של האמן בנושא המצולם. הקומפוזיציה הפשוטה היא תיעוד פסאדו-עיתונאי.
אי אפשר להתעלם מהפן הפוליטי-אקטואלי של התערוכה המוצגת במוזיאון הרצליה. בעוד תוכניות החדשות מתמקדות בנזקי בלוני ועפיפוני התבערה ביישובים יהודיים ובשדות השייכים להם, הרי שהאמן מחפש את השריפות ביישובים ערביים נטושים.
בחדרון קטן אני מגלה עבודת וידאו נוספת - צילום של רועי עידן מתוך אתר Ynet - שקיעה מעל עזה. הצילום הצבעוני הפך כאן לשחור-לבן.
