אני מכירה עבודות של נעמה צבר זמן מה. את היצירה הראשונה שלה, ראיתי בגלריה דביר לפני מספר שנים. היא ביצעה פרפורמנס עם אובקיטים שהיו תלויים על הקיר ועליהם מתוח מיתר. האוביקטים היו בדי לבד עבים בצבעים עזים. מכל בד יצא מיתר, וחוט שחיבר אותו למגבר. צבר פרטה על המיתרים ומילאה את החלל בצלילים.
בפעם השניה, נתקלתי בעבודה שלה בארה"ב. לא זכור לי שם הגלריה. שם האמנית לא נכחה והיתי אני, הצופה, זאת שפרטה על המיתרים.
הפעם השלישית היתה אתמול בתל אביב.
שברי גיטרות פזורים על רצפת הגלריה הלבנה. מן השברים נמתחים חוטיהן ומחברים את שאר החלקים. מכל גיטרה יוצא חוט נוסף, הוא כבל סאונד שמחבר את הגיטרה/המיתרים למגבר. המגבר נמצא בחלל הגלריה. מגברים אחרים נמצאים בקומה השניה. לאחר התבוננות קצרה מיהרתי לפרוט על המיתרים. כמי שעוסקת במוסיקה, אני תמיד סקרנית לנגן, אך אף פעם לא התנסיתי בפריטה על גיטרה. הסידור על הרצפה - הגיטרות השבורות, החוטים המתוחים - כל אלה מפתים מאוד. התחלתי לנגן. קולות נפלאים בקעו מהרמקולים, שכאמור פזורים גם בקומה השניה. מגיטרה אחת הפקתי צלילים סיניים (!) מגיטרה אחרת צליל עמום וארוך.
עליתי לקומת הגלריה, ממנה ניתן לצפות במיצב מלמעלה. נזכרתי ב"רצפות הלא מטואטאות" בפומפיי. סגנון של פסיפס שהיו יוצרים בבתים לתת תחושה שיש דברים פזורים על הרצפה וכאילו היא לא נקיה. כמה המיצב של נעמה מזכיר את רצפות פסיפס אלה. ואז נזכרתי בהופעה "פינק פלויד בפומפיי" - האם הם שברו שם גיטרות?
