התערוכה של ניר סגל בגלריה רו ארט מתפרסת על שתי קומות. התחלתי בקומת הגלריה, 12 הליכונים יוצרים מעגל. לכל הליכון צמוד מיקרופון. נכנסתי והתחלתי ללכת על ההליכון. כדי להשתמש במיקרופון צריך לרוץ. אז רצתי. שונאת לרוץ ושונאת הליכונים. שם התערוכה בקומת הגלריה - All the Treadmills are Desperate, כל ההליכונים מיואשים. הבטתי בהליכונים ובאמת חשתי שהם מיואשים, כשעמדו ריקים ונעו בלי הפסקה. פס הגומי מסתובב עליהם באיטיות. מזמין את האורחים לקחת חלק, לפחות ללכת. אם לא לרוץ. אבל מי שרוצה לדבר עם שאר המשתתפים חייב לרוץ. אז רצתי. רצתי לשיחה. רצתי כדי להשמיע את קולי. שוחחתי ארוכות עם יונתן, אחד המפעילים של העבודה, במאי תיאטרון. דיברנו על החיים, על אוכל, בכלל לא על אמנות. אחר כך נשארתי עוד שעה ללכת עם האייפוד שלי ולהקשיב ל"נערות ריינס" תוך כדי ההליכה. רועי פרייליך צועק באוזניי. השיר יום ראשון. לראשונה אני באמת מקשיבה למילים: "תאמרי שלום לעצב/נסי פחות לחשוב/תכנסי לתוך הקצב/של האנשים מהרחוב/הכל קורה כל כך מהר/גם לי קשה קצת לעקוב/אז אם את מתבלבלת/עשי כמו הרוב".
רוב ההליכונים היו ריקים ומיואשים. לשווא פס הגומי מסתובב. חוץ מיונתן וממני. ירדתי לקומה 2 כדי לפגוש את ניר. הוא סיפר קצת על עצמו, גר בלונדון, עושה דוקטורט בסלייד. מגיע מציור. וואו, אני חושבת בלבי, יהיה לנו המון על מה לדבר. גם אני מגיעה מציור ולאחרונה הצגתי פרפורמנס. הוא מראה לי ציור שלו שתלוי על הקיר. ציור על נייר מוארך בצבעי אקריליק, סלקים וסכינים. ניר מסביר לי ששם הציור "הזמנה לשיח". כל ציור הוא הזמנה למפגש, לשיחה. שם העבודה בקומה השניה, בה האמן נוכח, הוא The Flat Diamond Café. קפה היהלום השטוח. ניר הזמין אותי לנוח, לשתות תה, לאכול עוגיות לאחר הריצה שעשיתי בקומה הרביעית. יכולנו לשוחח ארוכות על הציור, על פרפורמנס, על המקום של אמנות לא בפני עצמה אלא כתירוץ למפגש, לשיחה בין אנשים. או לשיחה עם עצמך - לפגוש את עצמך על ההליכון, מקשיב לנערות ריינס או מנהל שיחה עם אנשים שלא הכרת.
רוב ההליכונים היו ריקים ומיואשים. לשווא פס הגומי מסתובב. חוץ מיונתן וממני. ירדתי לקומה 2 כדי לפגוש את ניר. הוא סיפר קצת על עצמו, גר בלונדון, עושה דוקטורט בסלייד. מגיע מציור. וואו, אני חושבת בלבי, יהיה לנו המון על מה לדבר. גם אני מגיעה מציור ולאחרונה הצגתי פרפורמנס. הוא מראה לי ציור שלו שתלוי על הקיר. ציור על נייר מוארך בצבעי אקריליק, סלקים וסכינים. ניר מסביר לי ששם הציור "הזמנה לשיח". כל ציור הוא הזמנה למפגש, לשיחה. שם העבודה בקומה השניה, בה האמן נוכח, הוא The Flat Diamond Café. קפה היהלום השטוח. ניר הזמין אותי לנוח, לשתות תה, לאכול עוגיות לאחר הריצה שעשיתי בקומה הרביעית. יכולנו לשוחח ארוכות על הציור, על פרפורמנס, על המקום של אמנות לא בפני עצמה אלא כתירוץ למפגש, לשיחה בין אנשים. או לשיחה עם עצמך - לפגוש את עצמך על ההליכון, מקשיב לנערות ריינס או מנהל שיחה עם אנשים שלא הכרת.
