הצילום בתערוכה הופך ממשטח דו ממדי לאוביקט, לחומר פיסולי - ניתן לקפל אותו, לחורר אותו או להקרין אותו על ודרך שולחן עץ. בכל אחת מהעבודות בתערוכה הצילום הוא נקודת ההתחלה ממנה האמן מתחיל לפעול.
אחד המוטיבים החוזרים בתערוכה הוא מערך של עיגולים. בקומה הראשונה - מערכי עיגולים נמצאים בצילום המכוסה בשכבת פרספקס אדומה מחוררת ובעבודת הפיסול המרכזית שאתאר בהמשך, בקומה השניה - מערכי העיגולים נמצאים בהצבת מקרן השקופיות והשולחן, בצילומי האישה החבוטה, ובמערכת התופים. ניתן לראות בעיגולים חרירי הצצה, מעין פתחים לקופסה אפלה דמיונית או מקבצי יריות - shooting במקרה זה הוא דו משמעי.
העבודה Jealous Guy כוללת עבודת וידאו ומספר צילומים. צילומי בחורה עגולים תלויים בכניסה לחלל ההקרנה, ממנו בוקע השיר של ג'ון לנון עם הפזמון - I didn't mean to hurt you, I'm sorry that I made you cry בביצוע של בריאן פרי. על הצילומים נראים סימני חבטה או קריעה. בתוך חלל ההקרנה נראה סרט העוקב אחר מתופף שמנגן ושר כשגרסת הכיסוי של בריאן פרי נשמעת ברקע. את התיפוף ואת קולו של המתופף ניתן לשמוע רק דרך אוזניות. על כל אחד מהתופים יש צילום של הבחורה, וכך המתופף שר שהוא לא רוצה לפגוע בה, אבל הוא מתופף עליה וחובט בה. לאחר התבוננות בוידאו ניתן להבין שהצילומים שראינו בכניסה לחלל הם הצילומים מסשן ההקלטה. השיר הותיר עקבותיו על הצילומים שכיסו את התופים.
כפי שהצילומים בתערוכה הם חומר גלם לעבודה פיזית (קריעה, קיפול וכד') כך גם השיר הוא רדי מייד, זאת חרף העובדה שהוא בעצמו אינו מקור, אלא גרסת כיסוי לשיר מקורי קודם. אנחנו שומעים את השיר ועליו - את התופים וקולו של המתופף השר. מצלמת הוידאו עוקבת אחריו ומקיפה אותו, מאפשרת לנו לראות את מערכת התופים מכל הכיוונים, להסתובב סביבו באולפן.
 |
| אחד הצילומים שהיו על התופים ונמצאים בכניסה לחלל. הנקודות בצד ימין של הדמות הן חבטות ממקל התיפוף |
האמן מותח את מדיום הצילום ליצירת פסלים. בעבודה אחת בחלל התחתון נראית מכונית שהכביש עליו היא עומדת יוצא מהצילום דרך מסגרת הזכוכית ופורץ לחלל הגלריה, עד לקיר הסמוך.
בעבודה המרכזית בחלל זה נראים מבנים מעוותים שמאחוריהם פתחים עגולים. העבודה בנויה על קוביה לבנה גדולה. מזווית אחת העין מחברת את המבנים למבנה ארוך אחד. מזוית אחרת, נראים העיגולים וניתן להציץ דרכם לחלל הקוביה, האור העובר דרך הפתחים העגולים יוצר צללים מענינים בתוך החלל.
 |
| מזווית אחת העין מחברת את המבנים למבנה ארוך אחד |
דרך חריץ בקומה השנייה ניתן לראות את גבו של צילום שנמצא מוגבה בקומה הראשונה - דמות נשית נראית גם בגב הצילום וגם בחזית - זו אותה דמות, אך בקומה התחתונה מצנפת לבנה לראשה מסגירה את תפקידה - היא אחות, בעוד דרך החרך בקומה השניה נראית אותה אישה ללא המצנפת. עוד בחלל זה, מקרן שקופיות שמכוון לשולחן, עליו מוקרנת שקופית של שתי דמויות. השולחן חורר לפי קוי המתאר של אחת הדמויות וכך הדימוי מוקרן גם על הקיר ממול.
החירור של הדמות והקרנתה על הקיר מזכירים לי את שיטת הסגרפיטו ליצירת פרסקאות. שיטה מתקופת הרנסאנס שבה חוררו את קוי המתאר של הדימוי על גבי נייר, הצמידו את הנייר לקיר ופיזרו בחורים אבקת פחם. כשהסירו את הנייר התקבל הדימוי על הקיר וניתן היה לצייר אותו לפי הסימנים.
התערוכה עוסקת בהצצה - גם הצילום כהצצה וגם הצופה נדרש להיות דרוך ולהציץ - המבט שלנו עובר דרך חורים בפסל או בלוח פרספקס, דרך חרך בקיר. כמו כן, היא עוסקת בפעולה הפוכה - הסתרה או כיסוי: שכבות חול צבעוני מגלות לנו נוף הררי דמיוני אך מסתירות את דמות הרקדנית. כיסוי, או גרסת כיסוי, הוא גם נושא עבודת הוידאו Jealous Guy.
