האמן דרור קרטה מציג בתערוכה "100 שנים לרדי מייד" במוזיאון ינקו-דאדא עבודה בה הוא מזמין את הקהל להעיף נעליים על ציור שלו, המציג את יאיר לפיד.
לא אכנס לדיון על טיב היצירה של דרור קרטה שמוצגת במוזיאון ינקו-דאדא. ברצוני להרחיב על נושא הרדי מייד.
בבסיס הרדי מייד עומד חפץ מן המוכן שנלקח מפס ייצור, ועובר שינוי מסויים תחת ידיו של האמן. כך עשה מרסל דושאן כשלקח אסלה, חתם עליה, נתן לה שם והציב אותה במוזיאון. כך הוא עשה כשלקח רפרודוקציה של המונה ליזה, צייר לה שפם וכתב את האותיות LHOOQ.
ציור הוא לא רדי מייד. אמן שמצייר ציור ומזמין צופים לזרוק עליו נעליים לא עוסק ברדי מייד. הציור אפילו אינו Found Object, מושג קרוב לרדי מייד שלעתים חל בלבול בין השניים.
הציור הוא יצירה חד פעמית, ההפך הגמור מחפץ מן המוכן ולכן לא ברור לי ההכרח של מוזיאון להכניס דווקא את היצירה הזו לתערוכה של 100 שנים לרדי מייד.
לא אכנס לדיון על טיב היצירה של דרור קרטה שמוצגת במוזיאון ינקו-דאדא. ברצוני להרחיב על נושא הרדי מייד.
בבסיס הרדי מייד עומד חפץ מן המוכן שנלקח מפס ייצור, ועובר שינוי מסויים תחת ידיו של האמן. כך עשה מרסל דושאן כשלקח אסלה, חתם עליה, נתן לה שם והציב אותה במוזיאון. כך הוא עשה כשלקח רפרודוקציה של המונה ליזה, צייר לה שפם וכתב את האותיות LHOOQ.
ציור הוא לא רדי מייד. אמן שמצייר ציור ומזמין צופים לזרוק עליו נעליים לא עוסק ברדי מייד. הציור אפילו אינו Found Object, מושג קרוב לרדי מייד שלעתים חל בלבול בין השניים.
הציור הוא יצירה חד פעמית, ההפך הגמור מחפץ מן המוכן ולכן לא ברור לי ההכרח של מוזיאון להכניס דווקא את היצירה הזו לתערוכה של 100 שנים לרדי מייד.
