תמר הרפז
Girl-to-Gorilla
ספטמבר-אוקטובר 2012, גלריה זומר
הטכניקה
Pepper's Ghost
אפקט שהוכנס לשימוש בתיאטרון, בקרנבלים ובנשפים ע"י ג'ון הנרי פפר בשנת 1860, היוצר אשליה בעזרת לוחות זכוכית . העקרון הוא שחפצים או דמויות יכולים להיות נוכחים בחלל או להיעדר ממנו - הכל בעזרת תאורה נכונה על משטח הזכוכית. שם התערוכה לקוח מטקס אימה שבו נערה הופכת לגורילה - באמצעות תעתוע זה.
התערוכה
לוחות זכוכית מוארים לסירוגין בתוך חלל הגלריה, מתעתעים בצופה. פעם הלוח משמש מראה ופעם משתקפים בו חפצים שנמצאים מאחוריו.
כיסא שחור הופך לבן בצד השני של הזכוכית.
פטיש מאיים לשבור כד - שני החפצים נמצאים משני עברי הזכוכית, הם מתחברים על הלוח ורק שם קורה הרגע המאיים, שבו הכד בסכנת קיום. כמה צעדים משם, כד דומה נמצא על הרצפה מרוסק ומסביבו שברים.
פטיש שמונף אל מנעול הדלת - שוב, שני חפצים משני צידי לוח זכוכית - כל חפץ בצד אחר, החיבור הוא על הזכוכית בלבד.
ההרגשה היא כמו כניסה לזירת פשע.
החלל השקט והמתעתע טומן בחובו מגוון קולות: פיצוץ (בקבוקי מולוטוב), הלמות דפיקה (פטישים, לום), קולות בכי (טישו), התרסקות (כד שבור, לוחות זכוכית שאנו נזהרים שלא להתקל בהם)
נרמזים פה אמנים מתולדות האמנות: Joseph Kosuth - שהציב כיסא ליד קיר, לידו צילום של אותו כיסא באותו גודל, ובצידו השני הגדרה מילונית של שם העצם - עבודה קונספטואלית משנת 1965. הרפז הציבה כיסא דומה בפינת החדר, כשפניו אל הקיר. גם שמו של Degas עלה כשסיירתי בתערוכה - ציוריו כאילו צוירו מבעד לחור המנעול, חור שהרפז אוטמת והולמת בו בפטיש. חשבתי גם על ציורי טבע דומם של Cezanne בהם כלים מתוארים ממספר זויות - ראשית הקוביזם.
זו תערוכה של ניגודים - שחור/לבן, מלא/ריק, שבור/שלם, אור/חושך, ומעל הכל - מציאות של ממש למול מציאות מדומה.
Girl-to-Gorilla
ספטמבר-אוקטובר 2012, גלריה זומר
הטכניקה
Pepper's Ghost
אפקט שהוכנס לשימוש בתיאטרון, בקרנבלים ובנשפים ע"י ג'ון הנרי פפר בשנת 1860, היוצר אשליה בעזרת לוחות זכוכית . העקרון הוא שחפצים או דמויות יכולים להיות נוכחים בחלל או להיעדר ממנו - הכל בעזרת תאורה נכונה על משטח הזכוכית. שם התערוכה לקוח מטקס אימה שבו נערה הופכת לגורילה - באמצעות תעתוע זה.
התערוכה
לוחות זכוכית מוארים לסירוגין בתוך חלל הגלריה, מתעתעים בצופה. פעם הלוח משמש מראה ופעם משתקפים בו חפצים שנמצאים מאחוריו.
כיסא שחור הופך לבן בצד השני של הזכוכית.
פטיש מאיים לשבור כד - שני החפצים נמצאים משני עברי הזכוכית, הם מתחברים על הלוח ורק שם קורה הרגע המאיים, שבו הכד בסכנת קיום. כמה צעדים משם, כד דומה נמצא על הרצפה מרוסק ומסביבו שברים.
פטיש שמונף אל מנעול הדלת - שוב, שני חפצים משני צידי לוח זכוכית - כל חפץ בצד אחר, החיבור הוא על הזכוכית בלבד.
ההרגשה היא כמו כניסה לזירת פשע.
החלל השקט והמתעתע טומן בחובו מגוון קולות: פיצוץ (בקבוקי מולוטוב), הלמות דפיקה (פטישים, לום), קולות בכי (טישו), התרסקות (כד שבור, לוחות זכוכית שאנו נזהרים שלא להתקל בהם)
נרמזים פה אמנים מתולדות האמנות: Joseph Kosuth - שהציב כיסא ליד קיר, לידו צילום של אותו כיסא באותו גודל, ובצידו השני הגדרה מילונית של שם העצם - עבודה קונספטואלית משנת 1965. הרפז הציבה כיסא דומה בפינת החדר, כשפניו אל הקיר. גם שמו של Degas עלה כשסיירתי בתערוכה - ציוריו כאילו צוירו מבעד לחור המנעול, חור שהרפז אוטמת והולמת בו בפטיש. חשבתי גם על ציורי טבע דומם של Cezanne בהם כלים מתוארים ממספר זויות - ראשית הקוביזם.
זו תערוכה של ניגודים - שחור/לבן, מלא/ריק, שבור/שלם, אור/חושך, ומעל הכל - מציאות של ממש למול מציאות מדומה.
