מוזיקה פלסטית



כשנדדתי משדה האמנות הפלסטית לשדה המוזיקה לא ידעתי מה מצפה לי. לתומי, יצרתי בהתחלה spoken word ומעט שירים, אותם בצעתי כפרויקט גמר של המסלול ללימודי המשך במדרשה. (2015)

במשך שנתיים מאז סיום הלימודים במדרשה ניסיתי בדרכים שונות להמשיך ולנסות להביא, בכוח, את המוסיקה לאמנות. הצעתי הצעות לגלריות. נעניתי שוב ושוב בשלילה. ביקשתי ליצור פסלים משאריות של יצירות אמנות, ולשיר בתוכם, לצידם. מיצבים/מיצגים כאלה יצרתי במשך שנה וחצי במדרשה. חשבתי שפרצתי משהו. אבל כאמור, לאחר סיום הלימודים, האכזבות היו רבות וכואבות.
אף גלריסט/אוצר אליהם פניתי לא הרים את הכפפה. 


רעות זורמן ואני בהופעה בצוזאמן


בדצמבר 2017 השתתפתי, לראשונה בחיי, בבמה פתוחה. זה היה בצוזאמן בתל אביב. היה זה ערב חג המולד, עליתי לבמה עם כובע של סנטה קלאוס. ליוותה אותי הגיטריסטית רעות זורמן. עליתי לבמה והתחלתי לשיר את השיר שכתבתי, "המילים ברחו". לאחר בית אחד, המילים באמת ברחו ושתקתי על הבמה, כשכובע אדום מכסה את מצחי ואת חצי הבושה. ירדתי מהבמה ורגל שמאל רעדה לי במשך שעה. הייתכן שגם בשדה המוזיקה אין לי מקום? מאז אני ממשיכה להופיע. 

אז שואלים אותי מה אני עושה.

כשהיתי אמנית פלסטית, זה היה קל.

מה את עושה?
- אני אמנית.

ציור, פיסול?
- ציור.

היום כששואלים אותי מה אני עושה אני קצת נבוכה. אני לא קוראת לעצמי מוזיקאית. קל לי להתחבר יותר למונח singer-sonwriter, אבל זמרת אני לא. אז מה אני בעצם?

בהופעות שלי הממד הויזואלי חשוב לי מאוד. אני רואה במוזיקה שלי חלק מהאמנות שלי. 

אולי זו מוזיקה פלסטית?

מוזיקה שבה יש משקל לממד החזותי.




תגובות