נוף עם הפרעה



בשבת הגעתי בפעם הראשונה לקומה השנייה של האגף החדש במוזאון תל אביב. קיבלו את פני זאב רבן, נחום גוטמן עם עבודות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. תבליט של הרצל שמשום מה היה תלוי בגובה של כשלושה מטר נראה לי כעבודת ברונזה. משיחה מרתקת עם השומרת הבנתי שזה לא ברונזה אלא גבס צבוע עם טרקוטה ופיגמנט! על תווית תיאור התבליט הסתפקו במילה גבס.  עוד עבודות על קיר זה  - ציור של שלום סבא בצבע שמן על פרספקס מ - 1947. אני נזכרת בתערוכה שראיתי פעם של ציור בצבע שמן על זכוכית - השיטה היא לצייר הפוך, רק השכבה הראשונה נראית במלואה בתום הציור.  ציורים רבים על קיר זה נעשו על בד פשתן גס מאוד, לעתים הדביקו אותו לבד כותנה בתום תהליך הציור.

טכניקה דומה גיליתי גם בציור גדול של זריצקי בקצה האולם. הציור, שגודלו להערכתי 2 מ' על 2 מ' מורכב משתי פיסות בד פשתן גס שהודבק לבד כותנה ממוסגר. בציור אחר שלו, יחיעם, משנת 1959 אני מגלה רישום בעפרון בין משיכות הצבע העבות.

בדרך לויק מוניס עברתי בקומה הראשונה. יש שם עולם נהדר - פסלים של טמיר ליכטנברג. כתבתי על עבודה שלו ברשימה קודמת שלי בבלוג זה.  פסלים שעשויים מחיבורים מענינים בין חפצים יומיומיים - found objects שכאילו זזים לעולם חדש בזכות חיבורים בינם לבין עצמם.

לבסוף הגעתי למינוס אחד.

התערוכה של ויק מוניס היתה עמוסה מבקרים.  בקטלוג יפה של עבודתו, המעוצב כמילון,  שנפל לידיי טרם ההגעה לתערוכה קראתי פרק על עבודות הצמר-גפן שלו. אלה צילומים שמדמים עננים בצורות שונות, כמו למשל ידיים מציורים של דירר.

חשבתי על הציורים האחרונים שלי, שאני מסרבת לקרוא להם  מופשטים, כי הם נופים עם הפרעה. ועל וואליד בשטי שאמר בהרצאה כשהיה בארץ שבעצם החלוקה למופשט ופיגורטיבי לא רלוונטית עבורו -  עבור מי היא בכלל כן?

ציורים במדרשה, 2014 (מתוך הסדרה "נופים עם הפרעה/ארצות אויב")






תגובות