איזה גבול אתם פורצים? האם אתם בשלים לפרוץ אותו בכלל?



ברוש, מצבה ופח, 2012, נתניה

באוגוסט 2013 קראתי בהארץ דברים שנשא ליאון ויזלטיר, סופר והוגה אמריקאי,  בטקס הענקת התארים של אוניברסיטת ברנדייס.  הנאום דן בהשפעת הטכנולוגיה על מדעי הרוח, ובאופן יותר ספיציפי - "המנטליות הטכנולוגית שהפכה לתפיסת העולם האמריקאית [...] אנו חיים בחברה שיכורת טכנולוגיה, אשר שמחה ששולטים בה ערכים של תועלתיות, מהירות, יעילות ונוחות [...]" (כל הציטוטים לקוחים מהכתבה).  ביחס בין ידע למידע, שהוא כמו בין אמנות לקיטש.  בסוף הדברים הוא פונה אל בוגרי האוניברסיטה ומכנה אותם כוח ההתנגדות, תרבות הנגד. הוא קורא להם "להשתמש בטכנולוגיות החדשות למטרות הישנות, כדי לשמור על כבוד הציויליזציה".

בחצי שנה הראשונה שלי ללימודי המשך באמנות בבית ברל ובמפגשים עם אמנים מחו"ל שבאים להרצות בארץ, אני נחשפת לאמנים ואוצרים בינלאומיים - וואליד בשטי, ניקולא טרצי ג'ף וול, אנדראה סראנו ועוד. בהמשך לדברים של ויזלטיר, ומתוך הקשבה לאמנים שהזכרתי -ניתן להבחין בקריאה נוספת בשדה האמנות - להשתמש בטכנולוגיות ישנות למטרות חדשות.




בתחילת יולי, חודש לפני קריאת הדברים של ויזלטיר,  ביקרתי בתערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל.  בתערוכה אהבתי מאוד את העבודה של אבינועם שטרנהיים, עליו  כתבתי בבלוג זה.  ניסיתי לבחון מקרוב את הציור שהוצג שם.  אין ספק, זה היה ציור פורץ גבולות.  הכינוי השחוק עד כאב "פורץ גבולות" שמופיע בכל כך הרבה קולות קוראים בשנים האחרונות, נדבק בקלות - לעתים רבה מידי ("פריצה" מילולית) - לחלק מהציורים בתערוכה.  ראיתי תערוכות של אמנים שגילו אפקט מסויים וחזרו עליו שוב ושוב עד זרא. הדבר היה דומה לתערוכות מהן אני יוצאת בתחושת שובע - לא רק שלי, אלא גם של האמן.  אמן שגילה טריק (גימיק) וחוזר עליו בכמה עבודות. תערוכות כאלה יש רבות  - תערוכות בוגרי תארים ראשונים, תערוכות יחיד ועוד.  יש שהקו המפריד עבורם בין אמנות לקיטש עובר במקום זה.

ליאון ויזלטיר, מדבר  על כוח ההתנגדות בקשר לאותם אנשים המנסים לפרוץ גבולות בכל מחיר.  תרבות הנגד, ע"פ ויזלטיר, היא היא  השומרת על "כבוד הציוילזציה שנוסדה ע"י החיפוש אחר האמיתי, והטוב והיפה".

בתערוכת הבוגרים של בצלאל - משהו בי ציפה ליותר מבוגרי תואר שני במוסד אותו שרדתי בתואר ראשון לא קל, עם רגעים לא מעטים אבל אף פעם לא בודדים של משבר.



מחווה למגהצת של דגה, שמן על בד, 60X50 סמ', 2009





תגובות